רייצ'ל

ואז להרדם.

אני לא מלאך.
אני יודעת זאת היטב.
לפעמים לפני השינה המחשבה הזו ממשיכה להסתובב.
היא מכבידה לי על הלב, מרסקת לי את הריאות.
היא גורמת לי לחשוב "בחייך... כמה טיפשה את יכולה להיות?".
כמה טעויות.
כמה שגיאות.
מתי תפסיקי לפגוע בחברות.
מתי תפסיקי שלא לשים לב להכל?
האם אי פעם תצליחי להחזיק באחר ובעצמך לא ליפול?
למה את קשה, לא מרשה.
למה את מתעקשת מול שגיאותייך להישאר אדישה?
למה כשאת מנסה, את מרגישה שאת עדיין לא מספיק?
למה כשזה מספיק, את מרגישה שבזבזת את הזמן על משהו מטופש, מצחיק.
כי את לא מלאך.
המחשבה הזו מנקרת.
גם את טועה כמו כל אחד וכל אחת אחרת.
גם לך שתמיד שמה לב להכל מותר פעם אחת בטעות להיות עיוורת.
אל תכעסי על עצמך ותנהגי בחומרה רבה מידי,
אחרת את נעלמת.
מי שיאהב אותך יאהב אותך גם כשאת טועה.
ומי שטועה ידע להגיד לך שאת אפילו לא אשמה.

ובכל זאת, לפעמים מחשבות אחרות לפני השינה בוחרות להתערב.
את סתם טיפשה שעושה הנחות, ונותנת למחשבות כמו "אני לא מלאך" להסתובב.
תשאפי לשלמות! תשאפי להיות החברה הכי טובה!
תעבדי, תלחמי, תקריבי, תהי מיידית ומרצה.
תוותרי קצת על עצמך, רק ככה תהי חשובה ויקרה.
למה את דוחפת כשאת צריכה להיות תמיד האחרונה?

כי אני לא מלאך,
ואני יודעת זאת היטב.
והלוואי שאלמד איך בין שני אלה לשלב.
להיות החברה הכי טובה, הכנה והמסורה שיכולה להיות,
ולא לוותר על העצמי שלי ועל איך שאני בוחרת לחיות.
לסמוך קצת גם על הצד השני שגם הכתף שלו רכה, לא רק שלי.
וגם לי מותר להישען אם אתעייף, כי הוא מעריך ואוהב אותי...
ואז להרדם.
בלי מחשבות.