רייצ'ל

אני שבר כלי

תדמיינו אותי איך שאתם רוצים,
אבל בזה הרגע אני בוכה.
אני יושבת במיטה, שבורה, לחץ בחזה ודמעות שמתפוצצות החוצה.
תדמיינו אותי איך שאתם רוצים,
אבל בזה הרגע אני שבורה.
הפלאפון אומנם ליידי ואין לי באמת מישהו להתקשר אליו.
לא.
זה לא כי אני לא מוקפת בחברים או במשפחה.
זה לא כי אני לא אוהבת ונאהבת.
זה כי אני פשוט לא,
אני פשוט לא יודעת לתת לבעיות שלי לצאת החוצה.
אני לא רוצה להטריד אף אחד.
אני לא רוצה להעציב אף אחד.
אני לא רוצה לגנוב לאף אחד אחר את ההצגה.
אני לא רוצה לבלבל או להציק או להפריע לאף אחד. אני לא רוצה ואפילו מפחדת שהם יחשבו עליי שאני חלשה.
שאני מתפרקת.
שאני שבר כלי.
תדמיינו אותי איך שאתם רוצים,
אבל בזה הרגע איבדתי שליטה.
העולם שלי מתהפך ומתגלגל והחושך הזה חונק אותי.
לא משנה איך תדמיינו אותי, אני חלשה ומפורקת.
אני לא מצליחה אפילו לקום כדי לשתות.
לקום כדי לנשום.
לקום כדי לחיות.
אני אובדת עצות, אני לא מצליחה לחשוב.
אתם מדמיינים אותי?
את הבלאגן הזה?
את האני שלא יודעת לדאוג לעצמי?
לכולם אני כן, בשביל כולם אני שם. אבל מה אני בעצם?
אני בסך הכל.. עשויה מחרסינה.. ואני לא מטפלת בעצמי יפה.
כי אני כלום ושום דבר.
בעייני.
וזאת בושה.