שגוי (BoyXBoyXBoy)

אפילוג - מה שיש לך (AKA כחול דה-בה-די-דה-בה-דיי)

היי!

זה המשיך מהר משחשבתי!

אזזזזז כן, פרק אחרון בהחלט~ מחר בבוקר אתם תקבלו פרק בונוס לכל מי שרוצה לדעת על מה שקרה מאחורי הקלעים וקצת עדכוני כתיבה.

למי שלא רוצה להמשיך - תודה רבה על כל האהבה עד כה3> אבל התודות האמיתיות בבונוסP:

מה שכן, שוב, תודה לכו-לם, זאת הייתה חוויה מהממת בשבילי ככותבת. נשטפתי בתמיכה:)

יאללה בפעם האחרונה, לפרק!

~~~

"אתה ער?" לחש בן בשאלה, עיניו ניסו לתפוס את אדם בחשכה, הוא נראה די מעורפל, אם להיות כן. הוא קלט התהפכות מכיוונו של שחור השיער, ודי היה צריך להיות ממש נכה כדי לא לשים לב שהוא קרטע כמו איזה דג שמשו מהמים.

אדם הנהן קלות, מחניק חצי פיהוק, עיניו נפקחו וננעצו באלה של בן.

קולו היה דיי נע ומעורפל מהשינה, אבל הוא המשיך לדבר בכל מקרה, לא בטוח מה השעה או מה קורה, רק שהיה מוקדם. כאילו, מוקדם מספיק בשביל שזה יחשב מאוחר בשביל אנשים שנשארים ערים עד שעות לא סבירות. "מה קרה שאתה ער?"

"בפועל זה היה חלום סופר מוזר על ריאיון מוזר שהיה לי עם בחורה ששאלה אותי על חיי המין שלנו." אמר בקלילות יחסית למישהו שנשמע ישן להפליא. "אבל בפועל זה פאקינג בסיס, כי אתה יודע מה קרה? מה פ-א-ק-י-נ-ג קרה? התרגלתי להתעורר בחמש, סעמק. שיט, אם לא הייתה לי ת'חופשת פסח הזאת לא יודע מה הייתי עושה."

בן פלט גיחוך מרוצה, חצי ישנוני, אבל עדין רגיל לשמוע את הקיטורים של אדם על הבסיס והטירונות ועל זה שהוא חי ונושם ומה לא. "עכשיו אתה מבין מה עבר עלי בטירונות שלי?"

הוא יכל להרגיש את הסטירה באחורי ראשו מתקרבת, אבל כנראה שלאדם לא היה חשק כי הוא פשוט פלט קול 'המפ' עצבני, התכסה עוד קצת בשמיכה - גם אם זרועותיו ריסנו אותו קצת - וצקצק בלשונו מספר פעמים לעומתו. "'זדיין, בוא אתה לדובדבן ותראה מה קורה אצלנו, יא מם-צדיק מזדיין." הוא רטן. "לך לעזאזל."

השטני גיחך.

וזאת הייתה הנקודה ששמע מלמולים עייפים מכיוונו של הג'ינג'י. "אולי תסתמו?"

"אה, סליחה. שכחתי שאני מפריע לילד המודיעין המפונק." התשובה הייתה ממש שגורה על פיו של אדם.

בן גיחך והנהן קלות, מודע לחלוטין לעובדה שאדם נשאר חד מסביב לשעון. "שמונה מאתיים, צריך להיות עדינים איתם."

"אוי נו באמת." יואב נשף בעייפות, עדיין עם עיניים עצומות, אבל היה אפשר לראות שהוא מבודח גם בחשכה שהייתה כמעט גמורה בחדר שלו. "זה שאתה בדובדבן לא אומר שאתה מגניב יותר מלוחמי הסייבר המגניבים שאנחנו. חוץ מזה שאתה רק בטירונות כרגע, מה שאומר שאני מעליך בשרשרת המזון הצה"לית בינתיים."

"ואנשים כאלה נכנסים ליחידות מסווגות במודיעין." השטני עדין היה משועשע. "אתה הסיבה שהמדינה שלנו נראית כמו שהיא נראית."

"לא, ואתה בן, דוגמת המאה." אדם היה פשוט תוקפני כלפי כולם, בן הניח שזה גם כי שעות השינה שלו נדפקו... וגם כי הוא התנהג כאילו הוא במחזור עשרים וארבע שבע, ללא הפסקה. "ועכשיו לסתום כי אני צריך לישון."

"אבל ד-פ-ק-ת-ם לי ת-שי-נה." יבב הג'ינג'י ופקח את עיניו לחרכים קטנטנים סוף כל סוף.

"תסתום ותן לי לישון." אדם רטן, מה שהיה אירוני כי הוא היה האחד שהעיר את כולם בסופו של יום.

"אתה לא אמרת לי לסתום כרגע." הג'ינג'י נהם. "אני ער אז עדיף שכבר נקום ונעשה אהבה מתוקה עד שאני אירדם מרוב סיפוק."

אדם נהם ובן גיחך, מאז אותו יום לפני שלוש שנים הביטוי הזה רודף אותו. בן בהחלט לא היה בכיוון לשכוח אותו, וגם יואב לא... הוא ימות עם זה, והוא הרהר מספר פעמים לגבי העניין: זה היה עשוי להיחרט על המצבה שלו, אם להיות כנים.

זה היה ממש סביר.

"לא, לא לא לא." מחה אדם מבין זרועותיו, מסתובב אל יואב - בפעם המיליון באותו הלילה - ומנופף מול הפנים שלו באצבעו. "אני עייף מידי בשביל החרא הזה."

יואב שרברב את שפתיו בתסכול והעניק לו מבט גדול ועצוב, שגרם לבן להיאנח קלות, היישר לאוזנו של אדם. "איזה קוק בלוק, אדם."

כמובן, אדם הפסיבי אגרסיבי לא קיבל את זה טוב במיוחד. "שקט. לילה. לישון."

"לעזאזל." מלמל הג'ינג'י. "נעשה את זה בבוקר?"

"בבוקר."

"אוקיי."

הוא יכל להרגיש איך אדם גלגל את העיניים שלו למרות שהראש שלו הופנה כלפי יואב. "אתה חרמן מידי."

יואב משך בכתפיו והתכרבל לו מסביב לאדם בקלילות. "לילה טוב אדם, בן."

"לילה." השיב אדם.

"כע," הוסיף בן.

הוא סובב את ראשו לעבר בן בחדות, מעניק לו מבט מצומצם ומלא בסקפטיות... שבהחלט הייתה על גבול האלימה. הוא יכל להריח את זה. "איפה הנימוסים המזדיינים שלך?"

ובן פשוט חייך בזחיחות. "ליד האזרחות ש'ך."

הלסת שלו נשמטה מרוב הלם. "זה פאקינג כאב."

מבלי להרחיב במילים, הוא הניח לשפתיו לרפרף על מצחו של אדם לשתי שניות, חצי רוצה להשתיק אותו וחצי רוצה לשלהב.

...עיניו מלאות הטינה של אדם פשוט עלו אליו, והוא בהחלט לא התרשם מהמחווה. "אתה כל כך לא רומנטי."

"אוי, סתמו." יואב התבכיין מאחוריו.

הוא זקף גבה משועשעת לעבר אדם. "אני מסכים."

אדם קבר את ראשו בכרית לשתי שניות, קולו יצא מעורפל קלות כשנהם בעצבנות; "למה לעזאזל התערבתי אתכם?"

"כי אתה אוהב אותנו." יואב אמר בתמימות, מחייך מאוזן לאוזן. "עכשיו לך לישון או שאני אכה אותך עד שאתה תירדם."

וכן... זה היה מספיק בשביל להשתיק את שחור השיער בפעם האחרונה בסיפור הזה. תודה לאל, כי הוא אף פעם לא היה בחור שיודע לסתום.