טאייהיונג נאנח והסתובב. הוא הרים ענף והחל ללכת חזרה לכפר, מזמזם מנגינה נעימה כל הדרך עכשיו כשהרגיש בטוח יותר ואיכשהו לא לבד. היער סביבו היה מלא רוחות כמו... יונגי, והם לעולם לא ייתנו לו ללכת לאיבוד שוב.
לאחר זמן קצר של הליכה, הוא הבחין בדמותו הרחוקה של סבו, שפניו נראו מבוהלים ממצבו הבודד של טאייהיונג. הוא נאם אל הנער במשך זמן לא רב, רק כמה מילים חדות שהודיעו לטאייהיונג לא ללכת לאיבוד ככה שוב. אבל טאייהיונג היה שמח כל כך לחזור אל סבו שהוא בסופו של דבר פרץ בבכי. סבא קים נטל את ידו של טאייהיונג ועזר לו במשך כל הדרך הביתה.
"סבא, האם זה נכון... שיש רוחות ביער?"
הזקן צחקק לעצמו והשיב, "רוחות? מי יודע. זה מה שהם אומרים. כשהייתי קטן החברים שלי ואני רצינו לראות את הרוחות אז נכנסנו ליער. לא הצלחתי לפגוש אחד, אבל כל הזמן הרגשתי כאילו ראיתי אותם מזווית העין. בלילות הקיץ נשמעו קולות מהנהר מעומק היער, ועכשיו כשאני חושב על זה, חברי אמר שהוא נתקל פעם בפסטיבל לידו. אז אני תוהה, של מי יכול היה להיות הפסטיבל? זה התחיל סיפור משוגע שהיא בטח התגנבה לתוף פסטיבל לרוחות."
הזקן צחק בנוסטלגיה, וחלקית מלגלג על הסיפור כאילו חברו המציא את הסיפור, למרות זאת טאייהיונג האמין בזה מאוד.
הוא הביט שוב אל היער וחשב: אין שום מצב שיונגי אינו רוח. הוא בא ונעלם כהבזק של אור על רקע שמים כהים, כמו קסם, כה פתאומי.
לא היה שום סיכוי שאיש שחולף כשלג לא החזיק קסם מתחת לקצות אצבעותיו.
∞
באותו הלילה טאייהיונג נרדם לזכר קולו של יונגי שאמר, זהו היער שבו אל ההר והרוחות חיים. תדרוך כאן שוב, ותאבד את הדרך שלך לנצח, והתפלל שזה נכון. איכשהו, עמוק בפנים, הוא תהה אם לנדוד אל תוך היער הזה וללכת לאיבוד בין הרוחות לנצח היה רעיון רע כל כך.
הוא עצם את עיניו ודמיין את יונגי יושב ליד אגם, רוח עוברת בשערו, מביט מטה אל המים כאשר פני השטח משקפים תמונה מושלמת של שמי הלילה מעליהם, שחורים בשעת חצות אבל נוצצים באינסוף כוכבים. הוא דמיין את הרוח מרימה אבן קטנה ומניחה לה לדלג על פני המים, שולח גלים קטנים בגלקסיה שהייתה פעם מושלמת.
∞
"הגעת." יונגי אמר, חדגוני, כאילו נוכחותו של טאייהיונג לא הייתה ברורה וכאילו הוא בכלל מופתע. "לא חשבתי שבאמת תחזור."
עיניו של טאייהיונג היו פקוחות לרווחה כשהביט ברוח, יושב על גרם המדרגות שבו נפרדו יום קודם. הפעם, טאייהיונג היה לבוש בחולצה הצהובה האהובה עליו ובשורט עבה בתקווה שיונגי יאהב את התלבושת שלו. הייתה לו שקית ניילון תלויה בין ידיו, מוכן להושיט אותה לרוח.
YOU ARE READING
Flowerboy (מתורגם)
Paranormalטאייהיונג פגש רוח ביער בשם יונגי בקיץ אחד בגיל תשע, והחליט לבקר אותו כל קיץ לאחר מכן. הדבר הרע היחיד בסיטואציה היה, אם טאייהיונג ייגע בעורו של יונגי, הבכור ימות. סיפור מתורגם מ: taehansik (orphan_account) בAO3
