Together(Larry)✔

Chapter 3

-Daddy

רצתי במהירות במסדרון בית החולים מחפש אחר חדר אבי.דמעות נזלו מבעד עיני אף שהוא היה אב גרוע.הוא אנס אותי,הוא הכה אותי,לעזעזל הוא השפיל אותי וגרם לי להרגיש לא בנוח עם כולם,אבל אני עדיין מעריץ אותו הוא עדיין האבא שלי.

הגעתי לחדר מביט אל עבר המיטה שבו שוכב אבי עם מכשירי ההנשמה ועל ידו יושבת אמי ובוכה.אני לא מבין את זה אבי התעלל בי וגם באמי ותמיד אמי היתה סולחת לו,היא אהבה אותו יותר מידי ועכשיו אני מרגיש את הכאב שאמי מרגישה בגלל שאני אוהב אותו.קשה לי להגיד זאת אחרי מה שעשה לי אני תמיד מדחיק את זה,
תמיד מכחיש את זה.אבל לעזעזל זה כואב
לי שהוא מתעלל בי ואונס אותי ומתנהג אליי כמו אל זבל.

כשהייתי ילד הוא תמיד היה לוקח אותי לאגם וההינו זורקים לשם אבנים.תמיד כשהייתי עצבני או מוטרד הינו זורקים את האבנים לאגם כמה שיותר רחוק. זה היה משחרר וכשאני חושב על זה אני מתגעגע לימים האלה.דמעות מציפות את פניי.מאז מות
אחיו הוא השתנה הוא טס לניו ג'רזי וחזר לפני כמה שנים שונה.הוא פתאום התחיל לעשן,לשתות,להרביץ,ללכת למועדונים ולחזור לפנות בוקר שיכור לגמרי.עכשיו אני רואה אותו שוכב על מיטה לבנה עם מכשירי הנשמה.הוא ניראה כמו האבא הישן שלי.

"אבא."

דמעות רבות החלו לזלוג מעיני.
התקרבתי עוד צעד עם בכי ועצרתי בוכה מתקרב עוד ועוד ואז לוקח את ידו ומלטף
את ראשו.הוא היה כל כך שליו שזה מפחיד כאילו כבר הגיע לגן עדן.התיישבתי על יד
אמי ופעם ראשונה בתולדות חיי שהתחבקנו והתייפחנו עד ששמענו את הקול ההוא שמסמן שהוא כבר לא איתנו.

בתוך שניות שמעתי את אמי צועקת בבכי יותר נכון צורחת לעזרה עד שבאו האחיות והרופאים והוציאו אותנו בכוח מהחדר.

"שלום אבא."

לחשתי בוכה חיבקתי את אמי וככה זה הכה בי.הוא היה חשוב לי למרות הכל,הוא אולי
לא היה האבא הכי טוב אבל הוא היה אבא עם קשיים הוא עבר דברים קשים לא היה מגיע לו ללכת בגיל כזה.

אני ואמי הגענו לבית אחרי יום קשה ביותר אני לא חושב שאמי תצא מזה אבי היה החשוב לה מכל למרות כל מה שעשה לה היא אהבה אותו ובחיים לא רצתה לעזוב אותו ואפילו היא היתה מתחננת אליו שלא יעזוב אותה.אני התיישבתי בספא ליד אמי
וחיבקתי אותה חזק.

כשהגיע הלוויה למחרת לא יכולתי לקחת
את אמי היא פשוט ישבה כמו פסל ודמעות נזלו מעיניה כאל לא מאמינה שהוא כבר איננו,שהוא כבר לא יחזור.

כשהכל הסתיים מיהרתי לחזור לביתי החדש.אני לא יכול להישאר יותר במקום
עם צרות ובעיות כל הזמן אני רוצה לחיות מיהרתי אל הרכבת האחרונה ונוסע חזרה.

התיישבתי ופשוט נשמתי שוכח מכל הצרות שלי שוכח מה קרה ומנסה לחיות כמו איש רגיל ולא כמו איש שחי בטלנובלה אחת גדולה.שמתי את האזוניות עליי והקשבתי לשירים כמו אדם רגיל שנוסע ברכבת לבד.

כשהגעתי לבית פתאום נזכרתי עד כמה הארי מרושע ושהצרות ממשיכות בכל מקום
הדירה היתה שקטה משום מה ולא היה אף אחד אני חושב.התיישבתי על הספה הקטנה וחשבתי על הכל. דמעות נזלו על פניי בלי שהרגשתי,דמעה אחר דמעה נזלה לה כאב עצום שמעולם לא הרגשתי.הבנתי שאבי באמת היה חשוב לי,אולי הוא היה מכה אותי אבל אני מעדיף את זה כי זה היה פאקינג מגיע לי זה כל כך הגיע לי.

"בחיים לא ראיתי גבר בוכה."

קולו של הארי נשמע מפתח הדלת.

"לך להזדיין."

עניתי בקול בוכה וכועס.

"גבר תרגיע,קרה משהו?"

הוא התיישב על ידי,מביט בי בצורה מוזרה.

"אבא שלי מת,זה מה שקרה."

השפלתי את ראשי לא יודע מה עוד להגיד.

"מה?מתי?"

קולו היה פתאום מבוהל ועמום.

"אתמול."

הצלחתי להוציא מפי ואז שוב יבבתי,הרגשתי את זרועותיו הגדולות עטופות סביבי הוא מחבק אותי?לא הצלחתי להרים את ראשי דמעות רבות נזלו מעיני קברתי את ראשי בחזהו בחיים לא חשבתי שאגיע לסיטואציה כזאת עם הארי,חשבתי שאנחנו אוייבים
אבל אני מניח שזה היה סתם קבלת פנים רעה.אפשר לראות עליו שהוא אדם טוב.אני מניח שהוא סתם רצה להרגיש בעל הבית.