הסתכלתי מהחלון שבחדרי הקטן. זה הרגיש לי כאילו כל המעריצות שבדרכן להופעה החליטו לעבור דווקא ליד ביתי. הרגשתי את עיני מתמלאות דמעות ונשכבתי על המיטה. ניסיתי לעצור את המחשבות, 'למה דווקא להורים שלי אין כסף להופעה?' דמעה סוררת זלגה מעיני כשלחצתי 'play' במחשב. אם לא אלך להופעה לפחות אשמע את השירים. זה הכי קרוב ללשמוע את הקול המלאכי שלהם. הם. הלהקה ששינתה את החיים שלי מהקצה אל הקצה. וואן דיירקשן. "לורי, אנחנו יוצאים לסבתא עם ניקו ונחזור מחר בערב. את בטוחה שאת לא רוצה להצטרף?" מלמלתי "לא". לפחות יהיה לי סוף שבוע שקט בלי אמי ואחי הקטן ניקו. חזרתי לשמוע באוזניות והעפתי מבט אל עבר הבובה של זאין. הוא חייך אלי ולא יכולתי שלא לחייך. 'לורי את מחייכת לבובה מה נסגר איתך?' הקול הקטן שבתוכי לא נח לרגע... גיחכתי וכיסיתי את עצמי בשמיכה קצרה בצבע כחול בהיר. הרגשתי את עיני נעצמות אז העברתי לשיר איטי אקראי ושקעתי בנמנום כשלפתע שמעתי דפיקות חזקות בדלת. 'מי זה יכול להיות?'חשבתי בזמן שהתקרבתי אל הדלת. הדפיקות נשמעו בשנית ושמתי לב לצרחות חזקות שנשמעו יותר ויותר קרוב. "מי זה?" שאלתי בקול רם "בבקשה תפתחו הן עוד יהרגו אותנו!" הקול נשמע לי מוכר אך לא הצלחתי לשייך אותו למישהו מסויים. החלטתי להתעלם מהאזהרות של אמי לא לפתוח את הדלת לזרים ופתחתי אותה בתנופה חדה. מצאתי את עצמי מביטה בעיני הזהב של זאין. פלטתי צווחה קטנה ואז הכל נהייה שחור.
אז זה הפרק הראשון אתם מוזמנים להגיב לי מה אתם אוהבים ומה לא <3
YOU ARE READING
פאנפיק על זאין מאליק- take care
Fanfictionלורי היא בס״ך דיירקשנית ממוצעת. היא שומעת שירים של הבנים מנשקת פוסטרים והולכת למפגשים. אבל מה קורה כשהלהקה באה להופיע בארץ ישראל ולהורים של לורי אין מספיק כסף לשלוח אותה להופעה? האם היא תגשים את החלום ותפגוש אותם?
