If I were yours (פאנפיק הנוקמים)

ניק פיורי

גרייס הוציאה מהתיק רטייה, ממצמצת מבולבלת, טוני פתח את הטלפון והתקשר בעוד ברוס הרים אותה.                       "קדימה, המטפל שלך יהיה פה עוד מעט, קודם כל, את צריכה להתקלח, בסדר?". היא הנהנה מתכרבלת אליו כשעלו במדרגות. גרייס הסתכלה על התלבושת החדשה שלה, זה היה פשוט שמלה ונעליים בסגנון בלט, היא הייתה לבושה ומוכנה ללכת, היא וברוס היו בתוך המעלית ועלו לקומה הבאה, היא הייתה קצת נרגשת לגבי המשגיח שלה, המעלית עצרה והיא יצאה יחד עם ברוס ועצרה כשראתה משהו מוזר מושכת בשרוולו. "מה לא בסדר איתו? הוא נשרף ממש קשה?" גרייס שאלה, הוא נראה כאילו עבר שריפה בדרגה שלישית, צבע העור שלו היה חום כהה, היא אף פעם לא פגשה מישהו כזה בעבר, ברוס נענע בראשו מתכופף לגובה שלה "מתוקה, הוא נקרא אפרו אמריקאי" ברוס הסביר, העיניים שלה אורו              "אוה ראיתי סרט דוקומנטרי על אפריקה, זה מה שהוא? אף פעם לא פגשתי אחד כזה לפני" גרייס אמרה חיוך גדול על הפרצוף שלה "הוא המטפל שלי?" ברוס הנהן והיא הייתה מאושרת עכשיו, ברוס הוביל את גרייס והאיש הסתובב כדי להסתכל עליה. גרייס בהתה בו "מה קרה לעין שלך?" "איבדתי אותה". הוא אמר בפשטות                                        "אתה רוצה שאעזור לך למצוא אותה שוב?" היא שאלה בתמימות, חיוך קטן סדק את חזותו הקשוחה והוא התכופף אליה "את לא יכולה, זה לא יעבוד". הוא אמר "אה... אתה מאפריקה?" "אבותי היו"
"אה" גרייס היטתה קצת את הראש "הרגת מישהו?"                                              "עשיתי את זה ואני אעשה את זה שוב אם מישהו יפגע בך" גרייס עזבה את הידיים של ברוס וחיבקה אותו "תודה לך, אתה יכול בבקשה להגן עלי מהאבא הקודם שלי? בבקשה?" הוא טפח על גבה במעט מבוכה "כן, אני יכול, בואי ניקח אותך למקום שלי" הוא אמר מסתכל על האוונג'רס, "אני שמח לראות שאתם עושים גם מעשי גבורה קטנים, תמשיכו ככה". הוא עזב טוני גירד את לחיו "אהם... הוא זה אומר שהיא הולכת לגמור כמוהו או..." הוא העיף מבט על הקבוצה "מה? זו שאלה כנה!"      

גרייס התכרבלה לתוך השמיכה בעודה מכרבלת במיטה המתקפלת הקטנה, היא הייתה במשרד שלו והוא היה צריך לעבוד. ככל הנראה זה היה נורמלי, לכן המיטה המתקפלת, היא חיבקה את אלברט כאשר התחילה להיסחף לשינה, היא חייכה שמחה שיש לה את פיורי בתור מטפל.

פיורי נשען לאחור משפשף את פניו במורת רוח גלויה, הוא סיים את העבודה שלו, ובמקום להפנות את תשומת לבו ואל אבא שלך, רשומות הראו כי תעודות הלידה שלך לא מחזיקות את השם שלו בתור אבא, האמא כמובן נפטרה. הוא חיפש משהו נוסף, הוא קיווה שלא ימצא דבר, אבל משהו אמר לו לחפש בכל זאת, הוא מצא את זה מיד, זה היה גזיר עיתון 'ילדה נהרגה בשריפה'. הוא המשיך לקרוא 'תינוקת כבת שנתיים, גרייס האדסון נהרגה בשריפה ב- 5\27. האבא שרד, מצבו קריטי, לא ידוע איך השריפה התחילה, כל מה שידוע הוא שהאבא היה שיכור בזמן השריפה, כהוא יתעורר הוא יועמד למשפט בגין סיכון ילד'. פיורי המשיך להסתכל ומצא את תוצאות המשפט, אבא שלה נמצא חף מפשע, ועבר למדינה חדשה ניו יורק אם לדייק. פיורי גנח ונשען אחורה. היא לא הייתה אפילו בחיים יותר, כל הרשומות שלה נעלמו, היא הייתה עכשיו רוח. הוא נאנח והביט בה, גרייס רעדה מתחת לשמיכה, פניה מעוותות בפחד. הוא מיהר אליה, בדיוק כשנרתעה בצרחת פחד, היא ראתה אותו ונכנסה אל זרועותיו מתייפחת "הוא תפס אותי", היא יללה, פיורי החזיק אותה קרוב מתנדנד קלות, אמו נהגה לעשות את זה איתו כשהוא היה בגילה, אחרי סיוט                                                                       "הוא אף פעם לא ייגע בך, אני מבטיח". הוא אמר ברכות, היא החזיקה חזק מתייפחת אל חזהו עד שנרגעה. "אני צריך שתסתכלי על משהו". הוא אמר מרים אותה, הוא התיישב ליד השולחן עבודה והראה לגרייס את גזיר העיתון על השריפה, היא קימטה את מצחה "א-אני דיי זוכרת את זה... הייתה האישה הנחמדה הזו...אבא צעק....ואז היו להבות ...הרבה להבות..." "איך יצאת?"      "..." היא חשבה ארוכות "היא... היא רצה איתי היא רצה ורצה ורצה, והסתתרה כדי שהוא לא יכול למצוא אותנו... אבל הוא מצא..." היא התחילה לבכות "הוא היכה אותה שוב ושוב... היא הייתה כל כך נחמדה... כל כך נחמדה". היא נלחצה אליו בוכה, פיורי ליטף את גבה מקליד עם היד השנייה, הוא מצא מסמך. 'אליס האדסון בת 24 נמצאה מתה בסמטה הבוקר, נראה שזה היה שוד שהשתבש בצורה נוראית, כתוצאה מכך היא הוכתה למוות עם צינור, הצינור אף פעם לא נמצא'. פיורי נאנח מכבה את המחשב והלך למיטה המתקפלת, מתיישב לידה.                                       "תחזרי לישון, גרייס, אני כאן". היא הביטה אל עיניו הבוערות "מה לגבי עבודה?" "סיימתי, אני צריך לישון גם כן, לכי לישון, קטנטונת". היא הנהנה ונרדמה בזרועותיו. פיורי התעורר בבוקר הבא למשמע נקישה על דלת המשרד שלו, הוא תפס את האקדח פותח את העין שלו, הוא ראה שזה רק הסוכן רובין וזז החוצה מתחתיה; הוא ראה כוס של קפה מהביל ולקח אותה. "תודה", מריה חייכה "וארוחה בשביל גרייס", היא אמרה מניחה את זה על השולחן "היא וודאי רעבה". פיורי הנהן מניח את הקפה והולך לכיוון גרייס, הוא דחף אותה בעדינות "קטנטונת". הוא אמר ברכות, גרייס פקחה את עיניה לפני שהסתובבה "אני מצטערת" היא אמרה מרגישה שדמעות מתחילות למלא את עיניה. הוא קימט את מצחו מבולבל                  "א-אני לא התכוונתי לישון יותר מידי!" פיורי נאנח והרים אותה "תקשיבי, לא משנה מה האבא הקודם שלך עשה כדי להעניש אותך, לא משנה מאיזה סיבה, אני לא אעשה". הוא אמר "לא ישנת יותר מידי" הוא הסתכל על השעון "עכשיו 7:30" "אני אמורה להיות ערה ב-6 בבוקר" היא לחשה "ומתי את הולכת לישון?" "3 לפנות בוקר... אני צריכה לסיים את הכל ואולי אם אני מסיימת מוקדם אני יכולה ללכת למיטה". "כמה מוקדם". "12". פיורי לקח נשימה עמוקה ומריה הלכה לקחת כמה סוכנים, הם צריכים למצוא את האיש הזה ומהר "טוב, מעכשיו והלאה את צריכה ללכת למיטה בשעה שמונה 8, בסדר?" היא הנהנה "ואת צריכה להתעורר ב-7:30 זה לוח הזמנים של שינה בריאה בשבילך, אני אמצא לך מישהו שיעזור לך להתחיל עם בית ספר, חינוך ביתי רצוי". העיניים שלה התרחבו "באמת?" פיורי הנהן והיא חיבקה          "תודה לך! לא עוד דוקומנטרי! בית ספר אמיתי!", פיורי צחקק והושיב אותה. "זמן לאכול" הוא אמר "מריה הביאה את זה" גרייס בהתה באוכל לפני שהתחילה לאכול בשמחה.