חבורת הלכלוך || הושלם

|23| השדים של ביאטריס.

״את מאמינה בשדים, ביאטריס?״ שאלה איזבל.

״רק באלה שחיים בתוכנו.״ אמרה ביאטריס בביטחון.
אף אחד לא מכיר שדים כמו ביאטריס.
בכל יום קמה להלחם באותם שדים שהשאירו אותה כל כך עייפה בלילה הקודם.
טוב, בסדר, אין דבר כזה שדים. אבל יש את החסרונות שלנו, את הפגמים, הפחדים שלא סיפרנו, כל דבר שהחזיק אותנו כשרצינו לעשות צעד, אלו הם השדים.
לביאטריס היו כמה.
פניה התמימות משטות בכולם.
אבל ביאטריס יודעת כאב מהו. היא יודעת מה זה לבכות כל כך הרבה עד שאת כבר מרגישה שהנשמה שלך יוצאת החוצה, לשוטט שם, עם אנשים שמחים.
היא בורחת מאותם ימים, היא בורחת מאותם זמנים בהם ישבה ובאמת חשבה על השיט של החיים עצמם.
היא בורחת, ואלו הם השדים של ביאטריס.

״ובאהבה, את מאמינה?״ שאלה איזבל, משעה את ביאטריס ממחשבותיה.

״אני מאמינה בקסם שלה ובכוח שלה, לא בה. היא עצמה רעילה.״ ענתה ביאטריס. ״אהבה היא רגש טהור שנוצר מצורך טמא ללהיות פחות לבד.״

״לא אהבת את בעלך.״ אמרה איזבל.

״לא מספיק. לא כמו שהיה מגיע לו.״ נאנחה ביאטריס.

״את עוד מעט תחזרי הביתה, תחזרי עם כריסטופר, תיהי מאושרת. את, רוברט, כריסטופר, הכל יהיה כמו שאת כל כך רוצה.״ אמרה איזבל.
איזבל הרגישה רחמים על ביאטריס.
החזרת כריסטופר לביאטריס ושחזור הסרט ׳מרקו - הצד האחר׳ לא נמצאים בתכנונים שלה.
למעשה, זה דבר שלדעת איזבל, תשעים ותשעה אחוזים לא יקרה. האחוז הנותר הוא רק אם כריסטופר יבוא לביאטריס, מה שלא יקרה.
לאיזבל אין זמן לביאטריס והבן האבוד שלה.
לאיזבל יש תוכנית, מושלמת. שום דבר לא ישתנה, שום דבר לא יזוז אפילו לא במעט.
זה כל כך טוב, זה כל כך מושלם.
הכל לפי ההוראות - הכלבי שמירה של ליליאנה מרחרחים בכיוון הלא נכון - גרגורי ומיקה הטיפשה. מיקה מתה, מה שלוקח את תשומת ליבם ישירות למותה. הם יתרכזו במי בין כותלי קריפטון מסוגל להרוג אותה. טיפשים. הם צריכים להתרכז במי מסוגל מחוץ לקריפטון להרוג אותה, ואולי גם את כולם.
טוב, זה נתון למצב הרוח שלה.

ויולטה׳ס פוב |

ישבנו בחדר בשתיקה. ניקלאוס לא דיבר, ידעתי מה הוא רוצה.
וידעתי גם כמה אני רוצה לשכוח.

״הוא היה שיכור, אני לא ידעתי.״ מלמלתי.
״הוא אמר שהוא אוהב אותי והוא הולך להפרד מג׳סיקה, ואז הוא התחיל לגעת בי..״ אמרתי, נלחמת בדמעות שרוצות לצאת החוצה, לא רציתי לתת לאף אחד לראות אותי נשברת. אבל הדמעות לא הקשיבו לי, פשוט קרסתי.
״הוא הוריד ממני את הבגדים.״ חלצתי מפי.

״ויולטה את לא חייבת להמשיך.״ הוא אמר.

״ואז הוא היה בתוכי, שוב ושוב, אלוהים, הוא היה בתוכי.״ נגעתי בגופי, משכתי את החולצה בגועל.