ויולטה׳ס פוב |
״אני אתן לכם דבר כלשהו, ואני רוצה שתמכרו לי אותו.״ אמר אדוארד. כולם מרותקים להרצאה.
הוא הרים יד גבוה, מחזיק כרטיס זעיר בגודל כרית האצבע שלי.
״זה כרטיס ׳סים׳. יש בתוכו שיחות ללא הגבלה. תמכרי לי אותו.״ הוא הושיט את הכרטיס הזעיר לאחת הבנות בקהל. היא גמגמה.
״תמכור לי אותו.״ הוא אמר לבחור אחר כשהתייאש מהבחורה.
״זה כרטיס מדהים, אתה צריך אותו, הוא יעזור לך בכל מה שתצטר..״
״בבקשה ויולטה אקסול, תמכרי לי אותו.״ הוא קטע את הבחור והושיט לי אותו. ואני בכלל מופתעת שהוא יודע את השם שלי.
״אתה צריך את זה.״ אמרתי.
״למה?״
״השיחות בכרטיס הזה ללא הגבלה, בלי לעמוד בתורים ובלי לחדש כל זמן מסויים, זה מגיע אלייך עד הבית, ההתקנה פשוטה, הכרטיס הזעיר הזה יקל על חייך במקצת.״
״אני לא בטוח.״ הוא אמר, מדמה קונה אמיתי.
״יש לי רעיון, תתקשר לאישתך.״ אמרתי. והוא הרים גבותיו, ומחא כפיים.
״על זה אני מדבר!!״ הוא הביט בי בהערכה, ״כדי שהקונה שלך יקנה את הדבר, תגרום לו להזדקק לו. גברת אקסול, עשר נקודות בונוס מהקורס שלי.״ פיות נפערו.
״בת זונה.״ לחשה ג׳סיקה.
״אני חושבת שמצאתי את אהבת חיי.״ אמרתי.
״אהבת חייך יושב בשורה חמישית כיסא שמיני משמאל, לכי אליו, לא אל מרצה שבטח ינסה לזיין אותך בשירותים ואז יזרוק אותך.״ אמרה אלכסנדריה.
״משום מה זה נשמע לי טוב.״ מלמלתי.
ג׳סיקה׳ס פוב |
״מחר אני יוצאת עם אלכס וויולטה, אני לא יכולה להשאר איתך.״ אמרתי לאדם.
״לא, תבטלי איתן, את נשארת איתי.״ הוא קבע.
״לא אדם, הן חברות שלי, וביטלתי אותן יותר מידי פעמים בשבילך.״ אמרתי.
״לא הבנתי, את בוחרת אותן עליי?״
״לא..״ מלמלתי.
״יופי, זה מה שחשבתי.״ הוא התיישב וחזר לשחק בסוני שלו. לאחר כמה דקות בהן אני יושבת ומחכה שיתייחס אליי, הוא זרק את השלט ופנה אליי.
״בואי, בא לי סקס.״ הוא משך אותי אליו.
בא לי? מה אני חפץ?
הוא פתח את הכפתורים העליונים בחולצה שלי והחל לנשק את האיזור שנחשף בפניו.
השפלתי עיניים לרגליים שלי, הרגליים הכחולות שלי.
לכל אורך הרגליים שלי הופיעו סימנים כחולים וסגולים, שריטות מכוערות. אני כל כך.. חלשה.
שנאתי לראות את עצמי ככה. הוא נוגע בי, הוא הורס אותי.
אני כבר לא חייה. בכל פעם כשאני עם אדם אני מתה יותר מהפעם הקודמת.
אבל אני כל כך אוהבת אותו. אני לא יכולה לעזוב את אדם שלי. נלחמתי עם עצמי. הלב שלי יצא כולו אל אדם. הוא צריך אותי, הוא עובר זמנים קשים ואני היחידה שיכולה להציל אותו מהם.
המוח שלי צורח לי, הוא צורח לי שאני כבר לא מכירה את אדם. נשמתי הפצועה, רגליי הכואבות, כל גופי צרח לי, זה לא אדם.
לקח לי מהרגע בו הוריד את כתפיות החזייה ונגע באצבעותיו בין רגליי עד שהוריד את מכנסיו, להבין,
אני נאחזת באהבה לאדם שאיננו.
אני נאחזת באהבה לאדם מת.
בין המלחמות שעוברות בתוכי, הדפתי אותו מעליי.
״אני לא יכולה לעשות את זה.״ מלמלתי.
״מה?״ הוא אמר, המום ממילותיי.
״אתה כבר לא אדם שלי.״ אמרתי.
״ג׳סיקה? על מה את מדברת?״
״אני לא אוהבת את הבן אדם שהפכת להיות. אני לא יכולה להשאר איתך יותר.״ אמרתי, אפילו לא חושבת על המילים שאני אומרת.
״אלוהים, ג׳סיקה, מה עשיתי, גידג׳ט שלי..״ הוא מלמל, השפיל מבטו אל הרגליים שלי, הוא הסתכל עליי, בחצאית קצרה וחזייה, כולי כאבים, כל כולי שאריות מהסמים שלו.
״זה אני עשיתי?״ הוא שאל, הצביע על מכה שחורה על הצלעות שלי.
עצמתי את עיניי בחוזקה, מנסה להדחיק את הכאב.
״אני מצטער, אני לא רציתי..״
״יש כמה חולצות שלך בארון שלי, תיקח אותן.״ אמרתי בשקט.
״אל תעזבי אותי, גידג׳ט, אני אוהב אותך, את לא יכולה לעשות לי את זה.״ הוא אמר, מתחנן.
״אני מצטערת, אדם.״ אמרתי.
דמעות בעיניו, הוא בוכה. ״הציונים שלי, הם ברצפה. אני כבר לא יודע איפה אני, אני לא יודע אפילו איך להתנהג לחברה שלי. אני שונא את החיים שלי גידג׳ט, אל תעזבי אותי, אני לא יכול לחיות בלעדייך. אני אשתנה בשבילך, אני נשבע. אל תלכי.״ הוא אמר.
״מרוב שרציתי לתת לך הכל, שכחתי את עצמי.״ אמרתי, ״תלך.״
הוא אסף את דבריו.
הלב שלי צרח, קומי, תעצרי אותו, את אוהבת אותו!!
אבל לא הצלתי לפצות את פי. כאילו הפה שלי היה בעמדה משל עצמו, בעמדת ה - תשתקי, זה כבר היה צריך לקרות ממזמן.
לפני שסגר את הדלת, הוא הגניב מבט אחרון.
״הלוואי ויהיה לך טוב יותר.״ הוא לחש וסגר את הדלת.
הלוואי, אמרתי לעצמי, הלוואי.
YOU ARE READING
חבורת הלכלוך || הושלם
Ficção Adolescenteשישה ילדים בני 17, שנמצאים בראש פרשת רצח, מחפשים את דרכם החוצה, הם במקביל מתמודדים עם הבעיות שהחיים הציבו להם, מנסים לאסוף את השברים ולהחלים. בזמן שזו מחזיקה תינוק בבטנה, והשניה עוברת אונס אכזרי, בזמן שכל אחד מנסה להתמודד עם הבעיות שלו, הם מתמודדים...
