התעוררתי בבהלה כשהרגשתי נוזל קפוא על פני, רואה את אחי חוק צחוק כל חכך גדול שהוא ממש נחנק! "לא ידעתי שלראותאת אחותך סובלת זה כל כך מצחיק! אולי אני אנסה את זה גם?" שאלתי בציניות והוא הסתכל עלי בפחד, יודע שאני יכולה לעשות את זה. "טוב קומי יש בית ספר" נאנחתי בייאוש וחוסר חשק, ניסיתי להסתובב אבל בן משך אותי חזרה כך שנפלתי מהמיטה על התחת "אווץ'!, אתה כל כך הולך לחטוף על זה!" צעקתי בכעס לא מפחדת להעיר את אימי אחרי מה שהיא עשתה לנו אתמול....
*פלאשבק*
"דניאללל!!!" שמעתי את אימי צורחת לי, הגעתי לחדרה בריצה לחוצה ומוכנה לכל, חוץ מזה, אימי הייתה שיכורה ומסוממת לחלוטין מתרופות ואלכוהול, אבל זה לא החלק הנורא, היא ישבה על מותניו של אחי, רגל בכול צד, והיכתה אותו כשהוא כבר מחוסר הכרה, והיא המשיכה להרביץ לו עד שקלטה אותי בפתח הדלת, עומדת המומה. "או, הגעת" היא אמרה בפליאה מזוייפת וחיוך מבחיל, היא קמה מבן והתקדמה אליי היא התחילה ליסטור לי ולהכות אותי עד שכל גופי כאב, והגענו למצב שבוא אנחנו שוכבות כמו אם אחי, "דפוקה!!! מפגרת!!! ביגללך אין לי חיים!!! אפילו לידאוג לאחיך את לא מסוגלת!!! " ואז קלטתי, אני חזקה מימנה בהרבה! הפכתי אותנו כך שאני שוכבת מעליה וידיה מעל ראשה, כשאני אוחזת בהן ביד אחת בלבד, סטרתי לה כדי להרגיע אותה, נפגעתי ממה שאמרה, אבל היא עדיין אימי, מי שהביאה אותי ואת בן לעולם, מי שגידלה אותי, אני יודעת שלא היא אמרה את זה אלא האלכוהול והסמים. הזרקתי לה מורפיום והיא נירדמה. קמתי במהירות לבדוק את מצבו של אחי, היו לו חבלות רבות, חתך בשפה ואגבה אבל לא עמוקים כמו בלחי שלו, בלחיו היה חתך עמוק וארוך שיצריך תפרים "שיט!" אני ממש לא אוהבת לתפור אנשים, במיוחד לא את בן, זה כואב להם וקשה לי לראות את זה ולדעת שאני הגורם לזה, אפו דימם ואני חושדת שנשבר, אז החלטתי לטפל בזה ראשון. סחבתי אותו לחדרו והשכבתי אותו במיטתו, הוצאתי את ערכת העזרה הראשונה והתחלתי לקבע את אפו, הוא התחיל לזוז והבנתי שהוא מתעורר, לא רציתי שהוא ידע מה קרה אבל אני יודעת שהוא יחייב אותי לספר לו, "מה זה? איפה אני? מה קרה?" נאנחתי "אני אומר לך את זה בבוקר, לילה טוב". באותו לילה לא הצלחתי לישון הרבה.
*סוף פלאשבק*
התלבשתי במהירות במיכנס ג'ינס ה' וחולצת בית ספר, והלכתי למטבח ולסלון (המטבח והסלון זה חדר אחד). "אז... נצא? " בן שאל אותי, "בוא דיביל" "אל תקראי לי דיביל! בכל מקרה מה קרה אתמול? " הוא שאל, נשמתי עמוק, חשבתי שהוא שכח מזה..."אמא הרביצה לנו" אמרתי במהירות מקווה שהוא לא קלט "או ק- רגע, מה?!" הוא צרח בלחישה כשהשכנים המאוד נחמדים יש לציין שלנו יצאו "מר וגברת גרין, בוקר טוב" אמרתי בחיוך, תמיד אהבתי אותם, הם אנשים בסביבות העשור השישי לחייהם והם האנשים הכי טובים שתימצאו פה, הם הדבר הכי קרוב להורים לי ולבן, בעבר כשאבי רק מת והמצב הכלכלי שלנו היה ממש ממש נמוך, הם היו עוזרים לי עד שהסתדרתי, גם כשלהם לא היה מה לתת הם היו נותנים...
*פלאשבק*
אני מרגישה ממש רע, אני חושבת שאני חולה, אני לא יכולה ליהיות חולה! מה יהיה עם בן?! והבית?! פתאום גברת גרין נכנסה "היי גברת גרין, מה שלומך? " שאלתי בנימוס, מנסה להבין למה היא פה "שלומי מצויין,אבל ,נראה שאת מרגישה לא כל כך טוב" היא שאלה בדאגה אימהית שהייתה כל כך חסרה לי. "אני בסדר גמור, אני צריכה ללכת לעבודה" אמרתי בנחישות מקווה שהיא תעזוב את זה "לא לא לא! את לא הולכת לשום מקום כשאת ככה! אני יודעת שאת דואגת לחשבונות אבל השבוע אני אשלם. את. נשארת. לנוח!" היא אמרה בנחישות, טוב עכשיו גם פיל לא יוכל לשכנע אותה אחרת, אבל הייתי חייבת לסרב יודעת שגם להם קשה לסגור את החודש, תקופה כזאת. "לא, לא, זה בסדר" "שום לא! ושום 'זה בסדר' את נשארת וזה לא בשאלתך, אתם עזרתם לי בכל כך הרבה דברים ואתם כמו הנכדים שלי. את נשארת פה. " היא קבעה וכבר לא היה אפשר לשכנע אותה אחרת." בסדר.. "מלמלתי בתבוסה "ילדה טובה" היא אמרה והתפנתה להכין לי תה...
*סוף פלאשבק*
הגענו לבית הספר וראינו תלמיד חדש. ואוו זה הדבר היחיד שיכולתי להגיד, הוא. ח. ת. י. ך.!. פתאום הלב שלי החסיר פעימה... מה?! למה?!
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
טובבבבבבבבב אז עוד פרק! אשמח לתגובות והצבעות זה ממש עוזר!!!! אוהבת אתכן!!! ❤️❤️❤️❤️
YOU ARE READING
Would he love you like I would?
Teen Fiction~"מה אתה עוד רוצה?! לא מספיק כיבלת את הלב שלי?!" צרחתי עליו בכאב ושברון, הוא פגע בי, הוא הרג אותי מבפנים ואני לא אוכל לסלוח לו לעולם, אבל הוא מסרב לשחרר את הלב שלי. "א... את... את אוהבת אותי? " הוא שאל בלחישה כאילו הוא לא החזק מבינינו. " אתה א...
