ג'ימין התעורר ונאנק כשכאב חד הכה בגבו. "אמרתי לך." הוא מילמל, חושב על מה שקרה כמה שעות לפני כן. הוא בדק בפלאפון וראה שהשעה שתיים עשרה בבוקר.
הוא קם, שומר את השמיכה עליו. שיערו היה מבולגן והוא לגמרי נראה כמו בוריטו עטוף בשמיכה של עצב. חמוד,באמת.
ג'ימין לא טרח לדפוק על דלתו של יונגי ופשוט נכנס אל חדרו. עיניו התרחבו כשפגשו ברגליו החשופות של יונגי. טוב, לא לגמרי חשופות. הבחור היה לבוש בבוקסר וגופיה,השמיכה שלו כיסתה רק את אחת מרגליו.
"יא היונג ,קום." ג'ימין ניסה להתרכז בפרצופו של יונגי.
"לך מכאן, ג'ימין."
"תקום, השעה שלוש אחר הצהריים." הוא שיקר.
"זה מוקדם מידי."
"מה לעזאזל?" ג'ימין התקדם למיטתו ובעט בה. "קום, יש לנו משהו לעשות."
"לך לטאהיונג או מישהו אחר, אני לא במצב רוח לזה עכשיו."
"לא התכוונתי לזה ככה." ג'ימין מילמל. "היונג." ג'ימין התבכיין.
יונגי פתח עין אחת ושפתיו נפשקו כשראה את ג'ימין. החדר הפך פתאום לחם יותר והוא בלע את רוקו, סוגר את עינו שוב. 'מה קורה לי?' יונגי חשב.
"מה אתה רוצה?" יונגי התיישב , נמנע מעיניו של ג'ימין.
"אנחנו צריכים לבקר את אבא שלי, זוכר?" ג'ימין אמר , קולו בקושי נשמע.
"אנחנו לא יכולים לשמור את זה למחר?"
"לא, אני לא רוצה להכביד עליך." ג'ימין ניער במהירות את ראשו.
"ג'ימין-"
"אתה יכולה לקום כדי שנוכל ללכת כבר?"
יונגי נשאר בדממה והנהן.
YOU ARE READING
online｡ yoonmin
Romance~כשבחור בעל שיער כתום מתאהב בחברו בעל השיער בצבע מנטה.~ הסיפור שייך ל: @whaelien ואני רק מתרגמת אותו!
