online｡ yoonmin

16

"תן לי לראות את הגב שלך" יונגי אמר לג'ימין.

"מה?" ג'ימין קימט את גבותיו.

"נפלת על משהו, נכון? תן לי לראות כמה רע זה."

"האם זה תירוץ בכדי שתוכל לראות אותי בלי חולצה?"

"אני לא זוכר שיש לך קוביות בגב"

ג'ימין צחק, מוריד את החולצה ומסתובב עם גבו אל יונגי.

הוא שמע את יונגי נוהם כשהחל לגעת בגבו של ג'ימין. "האצבעות שלך קרות." הוא לחש.

 יונגי נרתע עם ידיו לאחור ונאנח.

"יש לך חבורה ענקית ,ג'ימין."

"כן, בסדר. זה ישתפר בעוד כמה ימים."

"אתה צריך לנוח ולא ללכת לבית ספר ליום או יומיים."

"אני חושב שזה העבודה של אמא שלי לומר את זה, היונג."

"טוב היא לא כאן בכדי לומר לך את זה,לא?" יונגי לא התכוון להישמע אכזרי אבל זה פשוט יצא ככה.

ג'ימין הסתכל למטה ודמעה נפלה מעינו. יונגי הסתכל לכיוון השני, לא שם לב לכלום. ג'ימין במהירות ניגב את הדמעה, מרגיש את הכעס מתגבר בתוכו. הוא לא רצה לבכות. הוא שנא לבכות. כשהוא הופך מתוסכל, הוא מתחיל לבכות והוא לא אהב את זה בעצמו.

"היי-רגע, אתה בוכה?" יונגי קימט את גבותיו, מושך את ג'ימין קרוב. הוא הזיז את ידיו של ג'ימין מפניו ואסף את ראשו של ג'ימין בידיו שלו. "למה אתה בוכה?" ג'ימין לא ענה, הוא פשוט נתן לשאר הדמעות שלו ליפול. "ג'ימין, תענה לי."

הוא ניער את ראשו והפנה את פניו מיונגי. "זה כלום". זה היה כל כך קשה לג'ימין להוציא את שתי המילים האלה בגלל שהחניק יבבות.

"זה משהו,בבירור."

"בבקשה אל תשאל. רק הפעם, היונג. בבקשה."

יונגי התאמץ לא לחזור על השאלה. הוא הנהן והסתכל על ג'ימין."אני יכול לפחות לנחם אותך?"

ג'ימין הביט למטה והחזיר את מבטו למעלה בחזרה. "ממש מאוחר, יונגי היונג, אתה צריך ללכת הביתה"

זה כאב ליונגי כשג'ימין התעלם מהשאלה שלו אך הוא לא עומד לדחוף את זה עוד. הוא התכופף לנשק את הצעיר אבל ג'ימין הזיז את ראשו, גורם ליונגי לנשק את הלחי שלו במקום. יונגי הסיט את מבטו ונעמד, עוזב את ג'ימין לבד והולך הביתה.

ברגע שג'ימין שמע את הדלת הראשית נסגרת, הוא נתן ליבבות שהחזיק כל הזמן הזה לצאת החוצה. הוא נתן להכל לצאת. הוא יכל להרגיש את הדמעות החמות מתחילות לרדת על לחייו אל עבר צידי הפה שלו. הוא טעם את הטעם המלוח של הדמעות שלו. לא היה אכפת לו, הוא ניגב את הדמעות בחולצתו הרטובה. זה לא ממש עזר כי את הדמעות הקודמות החליפו חדשות שהמשיכו לרדת על פניו.

הוא חיבק את הכרית שעל הספה אל החזה שלו וסגר את עיניו בחוזקה, נותן לכל טיפת מים שנותרה לצאת. זה לקח כמה שעות עד שיונגי מצא אותו בפארק. השעה 1 בלילה עכשיו. ג'ימין עדיין על הספה. הדמעות שלו יבשות על לחייו. הוא לא ישן. הוא פשוט בהה בכלום. הוא שמע את הדלת הראשית נפתחת וידע שזאת אמא שלו.

הוא לא רצה שהיא תראה אותו ככה אז הוא במהירות הסתובב ושיחק את עצמו יושן. אפילו שהוא ידע שהיא לא תשים לב אליו, הוא לא היה מוכן לקחת סיכון. כמו שהוא ניחש, אמא שלו עברה לידו ועלתה במדרגות, לחדר שלה. ריח של אלכוהול עקב אחריה. זה גרם לעוד דמעות לרדת.

כל מה שהוא יכל לחשוב עליו היה על זה שאין לו דמות אבהית. ובקרוב, גם לא תהיה לו אמא.