מקום לקרוא לו בית (boy×boy)

פרק 8

בתמונה☝️: זואי

"ליאון קום" אוליביה העירה אותי בבוקר. הופתעתי מאוד שלא שמעתי את השריקה אז מתוך אינסטינקט הסתכלתי הצידה על מיטתו של רפאל. "הוא נסע למשפחה שלו ליומיים" היא אמרה לי כאילו קראה את מחשבותיי. שיט הוא נסע בגללי.
התארגנתי בזריזות וירדתי למטה אל המטבח, לדבר עם אלכס.
-
"עשית מה?!" הוא היה בשוק וכל הבית הסתכל עליו בהפתעה.
"אתה לא נורמלי" ריקי לחשה לאחר שראתה שלצרוח בהיסטריה לא בדיוק עוזר לשמור על דיסקרטיות.
"זה דרש" הייתי חייב להגן על עצמי.
"יש בזה משהו" אלכס הנהן לכיוון של ריקי המסכנה שכמעט חתכה לעצמה אצבע מרוב שוק.
"מסכנה מישל... איזה טראומה" ריקי צחקה אבל זה לא הצחיק את אלכס.
"מה טראומה? מה טראומה?! אני ארצח אותה! בגללה הם לא שכבו!" הוא צעק ועוד פעם הרוויח את המבטים המבולבלים של כולם. הוא כל כך גרוע בלשמור סודות. כמובן שזואי רק שמעה את הרכילות ומיד הצטרפה.
"מי לא שכב עם מי ולמה?" היא ניגשה ישר לעניין ואני סימנתי לאלכס שלא יגלה לה. מה שכמובן לא מנע ממנו... פאקינג לגלות לה!
"די לא נכון! את בטוח עובד עלי!" היא לחשה-צעקה על אלכס ונתנה לי מרפק קטן כשהוא הניד את ראשו לשלילה. "מה עם ליאור?" היא הזכירה והחיוכים של כולם נמחקו.
"אני מקווה שהוא יצא מהתמונה... אבל אני ממש לא יודע מה רפאל אמור להגיד לו" נאנחתי. "אני אפילו לא יודע מה אנחנו. אני חושב שבגלל זה הוא נסע להורים שלו, כדי לא לדבר על זה" לא יצא לנו לדבר אתמול אני פשוט נרדמתי. אבל אני מניח שהוא לקח אותי למיטה אז לפחות זה.
"הוא לא ברח כדי לא לדבר איתך ליאון. הוא תמיד נוסע ב-5 בכל חודש לבקר את המשפחה שלו" ריקי אמרה לי ואני לא סיפרתי להם אבל הוקל לי מאוד לשמוע את זה. "אני מניחה שתדברו על זה מחר-" היא התחילה לומר אבל צילצול הטלפון שלי קטע אותה. על הצג היה כתוב 'רפאל'.
"או שתדברו על זה עכשיו" אלכס צחק ובעט בי החוצה מהמטבח לדבר איתו ביותר פרטיות. יצאתי לחצר של הבית ועניתי לטלפון.
"הלו"
"ליאון אנחנו צריכים לדבר על אתמול"
"אתה מתחרט נכון? היית שיכור מהיציאה ולא נתתי לך את האופציה לסרב ו-"
"לא ליאון מה פתאום! אני לא מתחרט, ברור שלא, כל כך רציתי את זה. התכוונתי להגיד לך את זה מחר פנים מול פנים וזאת הייתה הסיבה שהתקשרתי, אבל הנה, הוצאת את זה ממני בטלפון"
"אז זה אומר ש..?"
"שמעכשיו אנחנו זוג באופן רשמי. טוב לך תמשיך להתארגן לבית הספר"
"ביי"
"ביי"
הייתי בעננים! זה היום הכי טוב בחיים שלי!
-
בית הספר היה רגיל. אני חושב... לא ממש הצלחתי להתרכז בשיעורים.
כשחזרתי הביתה הופתעתי לראות שאף אחד עדיין לא הגיע. ניצלתי את זה כדי ללכת להתקלח.
כשיצאתי מהמקלחת כולם כבר היו בבית. אפילו אלכס. מפתיע שהוא לא קיבל ריתוק.
התיישבתי על הספה ליד מארק והוא תפס אותי והתחיל להסניף את השיער שלי... וואט דה פאק?!
"מארק עזוב את הילד" אלכס משך אותו ממני.
"מצטער, יש לי חולשה למרככים" הוא ענה וחייך חיוך עקום.
"מה לעזאזל?" הייתי קצת בשוק.
"הוא חייב להריח מרככים, זה ממש מביך. מתישהו הלכנו ברחוב והוא פשוט הריח לאישה רנדומלית את הראש. זה היה ממש מטריד מסכנה" אלכס הסביר לי ואני צחקתי מהדוגמה שלו.
"הוא השתמש במרכך שלך" מארק הסגיר אותי לאלכס בתמימות הוא צחק.
"בחירה נבונה" הוא אמר והתיישב גם הוא על הספה לידינו.
"מה אתם רואים?" זואי שאלה וקפצה לתוך גוש האנשים שהיינו בתוכו. ישירות בין אלכס ומארק שחיבקו אותה משני הצדדים. אני כל יום מגלה דברים חדשים על האנשים פה. לא חשבתי שהם בקשר טוב כל כך.
"בואו נראה סרט של דיסני" מארק הציע וזואי הסכימה איתו באובר התלהבות.
"בת הים הקטנה!" היא הציעה והלכה לשים את הדיסק.
"אתם צוחקים עלי נכון?" אלכס אמר בזלזול וזואי סתמה את פיו.
"שוש אנחנו רואים סרט" היא נזפה בו ואני צחקתי.
"וואו נכון שהנסיך ממש דומה לרפאל?" מארק אמר והסמקתי רק מלשמוע את שמו. אלכס מיד הסתכל עלי וצחק. "מה נסגר עם הבדיחות הפרטיות שלכם?!" מארק חטף עצבים וקם, אבל אלכס תפס את ידו ומשך אותו, גורם לו למעוד וליפול על רגליו. מההפתעה יצאה לו גניחה והסתכלתי על אלכס שנראה כאילו כבו לו כל המערכות בגוף באותה שנייה. "אופסי" מארק מלמל ואלכס הסתכל עליו בכעס מזויף.
"אתם נוראיים" זואי צחקה כשהסיטה סוף סוף את עיניה מהסרט, קולטת מה קורה ממש צמוד אליה.
-
"בזבוז של שעתיים" אלכס אמר כשהגיעו כתוביות הסיום.
"אוי תשתוק" זואי זרקה עליו כרית.
"מארקייייייי" נשמעה צעקה מהקומה השנייה.
"שיט!" הוא מלמל ורץ לדלת, כנראה לברוח מהבית.
"נעלתי את הדלת כשנכנסתי, אתה לא בורח לי" ריקי ירדה למטה עם ספריי צבע לשיער ומספריים.
"את לא מתקרבת לשיער שלי מפלצת! אלכס תגיד לההה" הוא התבכיין.
"שיער שחור עם קטעים סגולים" אלכס אמר לריקי והיא אישרה לו.
"תמות. את לא נוגעת לי בראש" מארק צעק עליה
"הבטחת לי!" היא צעקה עליו בחזרה והתחילה לרוץ לכיוונו.
הוא תפס את הכתפיים שלי והשתמש בי בתור מגן אנושי, אבל ריקי הגיעה ותפסה אותו בקלות, גוררת אותו למקלחת של הקומה השנייה. שמענו אותו צורח עליה כל כמה דקות, דברים כמו "השתגעת זה מלא!" "תיזהרי עם הצבע זה לא יורד בכביסה" "אני שונא אותך" וכ'ו. זה היה פשוט מצחיק.
"זה ככה כל הזמן?" שאלתי את אלכס שהתפוצץ מצחוק והוא הנהן.
"היא משחקת לו בשיער בערך פעם בשבועיים, היא מכורה לזה קשות. הוא נתן לה פעם אחת ומאז הוא הקורבן שלה" אלכס צחק על אהובו כששמע אותו צורח עליה שוב.
"שרון גם צבע אצלה?" התעניינתי.
"כן אבל הוא רק צבע קצוות, זה היה חד פעמי. מארק ממש נתן לה לצבוע לו את כל השיער. הוא היה צובע גם לפני, מה שמלחיץ אותו זה התספורת עצמה. היא כמעט חתכה לו אוזן" הוא סיפר לי וצחקתי. איזה מסכן.
"אלכס אני שונא אותך! אתה היית אמור להגן עלי מהמכשפה הזאת!" מארק צעק מהמקלחת.
"אמור זה שם של דג! חוץ מזה תרגע אתה תראה מושלם" אלכס צעק לו בחזרה וזה עזר כדי להשתיק אותו לכמה דקות.
"מסכן הילד" זואי נתנה לאלכס מרפק. הוא דפק לה את המבטים האלה שאומרים כזה 'זה הוא התחיל' משולב עם 'מה עשיתי?'.
"מה זה הצרחות האלה?" מישל הגיעה לסלון.
"אלכס לא מגן על מארק מריקי המשוגעת" זואי אמרה שיפוטיות.
"רשע" היא נזפה בו והתיישבה לידי.
"האוכל מוכן!" שרון ואוליביה הגישו את ארוחת הצהריים.
-
"מה עשית למארק?" אוליביה שאל בחשד כשראתה שריקי חזרה לסלון אבל מארק נעלם.
"הוא בחדר שלי, מחכה שהצבע יתייבש" היא אמרה בערמומיות.
"אז עשית את זה בכל זאת? אני לא מאמין עלייך" שרון ציחקק והיא באה להתיישב.
"איך זה נראה?" אלכס היה חייב לשאול, מקבל מבטים נוזפים משאר האנשים בחדר.
"הוא לא היה כל כך יפה מאז שהורדתי ממנו את התכלת" היא צחקה.
"תכלס" הוא הנהן, צוחק ביחד איתה.
"ריקי אפשר להוריד את זה? אני מת מרעב" מארק צעק מלמעלה.
"תתמודד!" היא צעקה לו בחזרה.
"אני אלך להביא לו אוכל-" אלכס קם אך ריקי מיד תפסה אותו והושיבה אותו בחזרה.
"אתה לא מתקרב אליו אלכס" היא אמרה במבט מאיים.
"למה? זאת הפתעה?" הוא חייך בהתגרות.
"לא. בגלל שאתה בטוח תנשק אותו ותשכח לגמרי מהצבע. אתה תהרוס כל מה שעבדתי עליו בשעה האחרונה" היא ענתה לו בהתגרות בחזרה ונשמעה דפיקה בדלת. "נפלא! העוזרת שלי פה" ריקי שינתה את מצב רוחה במהירות שהשאירה את כולנו בשוק.
"הבאתי את זה" תומר הייתה בצידה השני של הדלת.
"מושלמת" ריקי אמרה לה ונשקה לשפתיה לפני שהן עלו לחדר האמבטיה.
"אה.. ריקי" אלכס קרא לה והביא לה צלחת בשביל מארק. היא נאנחה ולקחה את הצלחת איתה למעלה, ומבלי שאף אחד שם לב ראיתי את אלכס נושף בהקלה. הוא ממש דואג שמארק לא יהיה רעב וזה חמוד כל כך בגלל כל מה שקרה לו בעבר.
-
"ליידיז אנד גאנטלמנז, אתם עומדים לצפות כעת ביצירת המופת שלי. מארק!" ריקי צעקה בהפתעה וכולנו קפצנו. כבר היה ערב. אשכרה יום שלם היא רק מתעסקת בשיער שלו. "מארק!" היא צעקה שוב כשהוא לא הגיע.
"רגע מעצבנת!" הוא צעק בחזרה וירד בערך דקה אחרי.
"וואו" אלכס מלמל כשמארק הגיע לסלון.
"זה יפה?" הוא שאל את אלכס בביישנות, מבטו עדיין מושפל לרצפה.
"ברור שזה יפה בייבי. אתה נראה מדהים" הוא חייך ונעמד לבוא אליו. מארק הרים את ראשו בפעם הראשונה והסתכל בעיניו של אלכס שהיה ממש צמוד אליו.
אני חייב להודות שהשיער השחור-סגול של מארק הבליט את עיניו האפורות בצורה ממש יפה. הסתכלתי עליהם בקנאה, כל כך רציתי זוגיות כזאת, מאז שאני זוכר את עצמי. אני רוצה שרפאל יחזור.
"אני אוהב אותך" מארק אמר לאלכס שהחזיק את לחייו ברוגע.
"באמת? זה לא מה שאמרת לפני כמה שעות" אלכס התגרה בו בחזרה אך זה לא הצחיק אותו. "גם אני אוהב אותך. יותר מכל דבר בעולם הזה" הוא חייך אליו באהבה ונישק את ראשו הצבוע.
"אהמ! תמצאו חדר" קים השתעל בצורה לא אמינה.
"זה בדיוק מה שאנחנו הולכים לעשות!" אלכס אמר בתמימות והרים את מארק להיתלות עליו. הם התנשקו בתשוקה ואלכס עלה במדרגות. כן. בזמן שמארק תלוי עליו. מסתבר שהוא ממש חזק.
"איכס דוחים!" מישל צעקה אחרי ששמעה את דלת חדרם נסגרת וכולם צחקו.
"את מקנאה?" שרון שאל אותה בהתגרות.
"לא" היא התגוננה והוא חייך חיוך ענק ומרושע.
"או... חבל. אם היית מקנאה הייתי יכול לעזור לך קצת..." הוא לחש בעונה.
"נסיון נחמד, אבל אני במחזור. אני ממש מופתעת היית אמור לזכור את זה" היא חייכה בניצחון והוא נאנח באכזבה. "אולי אוליביה תעזור לך!" מישל הציעה בצחוק אבל שניהם מיד פסלו אותה בצורה מוגזמת ואפילו מחשידה. "אוקיי תרגעו מה כבר אמרתי..." היא גלגלה עיניים ואני נשכתי את שפתיי, יודע בדיוק למה שניהם כל כך נלחצו.
-
שכבתי במיטה וניסיתי להירדם, השעה הייתה כבר אחרי חצות ושמעתי את המפתחות בדלת הקומה הראשונה. רפאל חזר הביתה.
החלטתי לבחון את ההתנהגות שלו כשהוא חושב שאני ישן. אני לא יודע למה אבל זה סקרן אותי.
הוא נכנס לחדר בשקט והתפשט כמעט לגמרי, נשאר רק עם הבוקסר. הוא הניח את התיק על כיסא פלסטיק ליד הכניסה ונכנס למיטה. זהו? זה הכל? החלטתי להתגרות בו קצת והתחלתי לדבר מתוך שינה. יותר נכון... לגנוח.
"אהההה..." התחלתי במלמולים קטנים שמשכו את תשומת ליבו. הוא הביט בי בהפתעה גמורה אך היה נראה שהקולות שלי השפיעו עליו. "אממממ כן..." המשכתי בלחישות, בוחן את התנהגותו. הוא עדיין לא הגיב לי. שמעתי שהוא התאפק אבל זה רק דרבן אותי להוציא ממנו תגובה מסוימת, אז לקחתי את זה צעד קדימה. "רפאל..." גנחתי בנזקקות ויכולתי לדמיין את הבוקסר הצמוד שלו נהיה צמוד יותר ויותר על עורו. "כן ש-אההה!" הגברתי קצת את קולי שנהיה יותר גבוה מגניחה לגניחה ושמעתי אותו ממלמל 'פאק' קטן לפני שהלך לשירותים, כנראה לטפל בבעיה הקטנה שצמחה בין רגליו.
אחרי כמה דקות שמעתי את המים זורמים והבנתי שהוא הלך להתקלח. אני לא מאמין שעשיתי את זה עכשיו! איך אני אסתכל לו בעיניים? העמדתי פנים שעכשיו התעוררתי כשהוא יצא מהמקלחת עם רק מגבת עליו, בטח השרירים שלו נראים מקילומטרים, וראה אותי עם עיניי פקוחות.
"התעוררת" הוא אמר בהפתעה כשיצא.
"אמממ כן ועכשיו אני חוזר לישון" מלמלתי בעייפות מזויפת.
"אנחנו צריכים לדבר..." הוא אמר ואני מייד עצרתי אותו.
"מחר... לילה טוב" חייכתי אליו והוא חייך בחזרה בהתפשרות.
"לילה טוב" הוא אמר בחזרה וליטף את ראשי. הרגשתי צמרמורת נעימה עוברת בגופי. אני אוהב מגעים כאלה ממנו.