פולחן האביב | פנטזיה רומנטית לנוער+

החלק השני

חגיגות האביב

כאשר פקחתי את עיניי, חשכה עטפה אותי – חשכה ושירת הציפורים. האם היה זה בוקר או ערב? טרטרתי בראשי ודחפתי את עצמי מהרצפה.

לא ראיתי דבר, מלבד החשכה כמובן. בתקופה הזאת, הימים היו כה קצרים שניתן היה לבלבל בין שעות הבוקר לערב עם נפילת-האפלה שהתלוותה בשירת הציפורים, דבר שבקלות יכל לסבך בין זמני-היום.

הבטתי סביבי בפניקה ומיששתי לאורך רצפת-הכלוב הקרה. וכל אשר הצלחתי להרגיש בו הייתה הרטיבות הדביקה תחת אצבעותיי. העברתי כף-ידי על פניי השטח הרטוב, לפני שהרמתי אותו אל אפי והרחתי – היה זה המרק.

כנראה שפגעתי בו ושפכתי את תוכנו, כאשר תפסתי בידה של האישה ההיא. ניערתי את ראשי שנית, מנסה לחזור לעצמי ולמה שקרה לי אמש.

מה קרה לי בכלל? הגבר ההוא דפק את ראשי בסורגים, דבר שניתק אותי מין העולם הזה. הזכרונות החזירו אותי למאורעות-אמש בכאב חד והצמדתי ידיי המטונפות לראשי הפועם.

שערי נדבק אל מצחי ולחיי, דבר שגרם לי להבין כי ישנתי על גבי-המרק לאורך כל הזמן הזה והחומר המטונף כסה כעת את פניי בגועל.

איזה בזבוז, חשבתי לעצמי. יכולתי בקלות לאכול ולמלאות את בטני הריקה מזה שבועות ובמקום זאת שפכתי את התוכן שלו על הרצפה, וכעת לא נותר ממנו כלום. נאנחתי לעצמי בייאוש – לא שזה משנה באמת, גם כך עמדתי למות.

זחלתי אל הסורגים והשחלתי ידי אל האדמה הרטובה, נדמה כי גשם ירד במהלך הזמן בו ישנתי. האוויר היה קר ולח, והרוח הקלילה נישקה ללחיי ברוך.

עצמתי את עיניי וכאשר פתחתי אותן, מצאתי כי התרגלתי אל החשכה טוב יותר ואף יכולתי כעת לראות את צללי-העצים סביבי.

כמובן שבהתחלה, היה עליי להבין מה הייתה השעה וכמה זמן נותר לי עד הטקס עצמו, לא שיכולתי לשנות את הדבר. לקחתי נשימה עמוקה וחזרתי להביט לתוך האדמה, תחילה שמעתי אותם ואז היער הראה לי אותם בתמונה ברורה יותר.

הכפר קושט בלפידים שהשתרעו סביב מעגל-האבנים, בו עמדו לעלות אותי כקורבן לאביב. סביב הלפידים, הסתחררה קבוצה אשר אחזה האחד בשני ורקדה סביב המעגל בשרשרת של ידיים.

הם צחקו ורקדו, שרים בקולם הגבוה את שירתם העליזה. כיצד לא שמעתי אותם לפני כן? האם הייתי כה רחוקה מהכפר ההוא שאפילו הרוח עצמה לא הצליחה לשאת את קולם הרחוק אליי? הדבר לא היה הגיוני בכלל, הרי שמעתי אותם לפני כן – את הילדים המשחקים והקולות השמחים.

תחושה קרה וכהה התקדמה אליי לאיטה ונתקה אותי מהמתרחש ביער. מי שזה לא יהיה, הוא ניתק את הקשר שלי מהאדמה וגרם לי להירתע אחורה, לעומקי-הכלוב, בבהלה. הוא, בהחלט לא הרגיש חברותי בעיניי.