פולחן האביב | פנטזיה רומנטית לנוער+

החלק השלישי

משרת הזקן

העננים התאספו בגוונים כהים ואפורים במרכז השמיים והחלו להתחולל סביב עצמם בריקוד, ריקוד זהה לזה שרקדו תושבי-הכפר הברברים.

העננים הסתחררו ויצרו כמעין מערבולת עצומה, כה גדולה שעיכלה בתוכה סערת-גשמים, ברקים ורעם. לא, לא היה זה רעם. הצליל היה עמוק יותר, מיוסר יותר. כאילו האחד שנשא אותו, התמלא בכאב של יגון עמוק. הצליל הנורא הזה דמה לצליל של שאגה איתנית, כה עצומה שהרגשתי בעמוד-העץ נרעד מאחורי כעלה ברוח.

חזרתי להביט על הברברים שהמשיכו להסיט מבטם לאדמה, כאילו שפחדו כי היצור יבחין בם וישנה את כיוונו ברגע שרק יעזו להרים את מבטם לעברו.

בפניקה מחרידה, מיהרתי לחתוך את החבלים והצלחתי להרגיש בהקלה מסוימת כאשר ידיי החלו להשתחרר מקשירתם החזקה.

עוד טיפה, הרגעתי את עצמי. עוד קצת. רציתי לצרוח בפחד, אבל החזקתי בהתאפקות איומה. ניסיתי לאחוז בכל האומץ שנותר בי, ניסיתי לנשום ולשאוף את האוויר הרטוב סביבי, באמת שניסיתי, אך לצערי, לא הצלחתי.

שוב, הצליל המחריד ההוא הדהד מעליי ומשהו החל להתקרב מהצד השני של המערבולת, משהו שעמד לצאת ממנו, משהו שנראה כמו כתם שחור ועצום.

הגשם פסק ודממה כרכה אותנו בחיפוש נואש אחר הסוף – הסוף לכל מה שידעתי בחיי.

היצור, אם באמת היה זה היצור, התקרב אל פתח המערבולת. טפריו הענקיות יצאו מהצד השני שלו, בדיוק כאשר הצלחתי לחתוך את הקשירה האחרונה סביב זרועותיי ולשחרר את עצמי מהעמוד.

אור בהיר החל להתאסף במרכז המערבולת, לפני שנפל עליי במהירות עצומה. נרתעתי מין העמוד וקפצתי הרחק ממנו, כאשר כדור האש, אם ניתן היה לקרוא לדבר הזה כך, פגע ישירות בעמוד ושרף אותו בנציצות גדולים של להבה בוערת.

לקחתי נשימה עמוקה ורועדת, כנגד השאגה האיתנית שצרבה ישירות לתוך נפשי. הוא ידע שהוא פיספס אותי והדבר לא מצא חן בעיניו, אבל לא התכוונתי לחכות ולגלות מה הוא מתכנן עבורי, ומבלי לחכות פתחתי בריצה מהירה לתוך היער.

רגליי נשאו אותי הרחק מין המקום וכאשר הרגשתי שהייתי רחוקה מספיק, נזכרתי כי היה עליי לחזור אחרי חפצי, החפצים שנותרו ליד הכלוב ההוא, איפה שהוא לא יהיה. עצרתי ולו רק לרגע, כרכתי ידיי סביב אחד מגזעי העץ. הגזע היה גדול ועבה ויכולתי לחוש דרכו את כל היער העתיק הזה.

תחילה הייתה זאת האדמה המוטרדת שענתה לי בתחנונים ושאלות מודאגות, נדמה כי אפילו הטבע סביבי ניסה להבין מה קרה שם בתוך היער, או מה היה היצור ההוא שאיים עליו.