פולחן האביב | פנטזיה רומנטית לנוער+

החלק הרביעי

שליטתו של היער

מה את מתכוונת לעשות? שמעתי את היצור שואל אותי, אך לא העזתי להשיב לו בחזרה.

היה עליי לשמור על קור-רוח וחוסר הבעה על פניי. לעיתים הבעותיי היו מסוכנות אף יותר ממילים שיכולתי לפלוט.

האדמוני נחר, לפני שהתקדם לעברי, שולח מבטו המופתע ביני לבין היצור.

את חייבת להפסיק לקרוא לי כך! שמעתי את זעמו של דרקן בראשי ומצאתי עצמי מחייכת, דבר שבלבל את הברברי כאשר הוא פנה אליי.

"שלום לך, קורבן-האביב..." הוא צימצם עיניו בלעג. "והנה, כבר חשבתי שברחת מין היער הזה לפני שעות... יכולת בקלות להגיע לכפר הדרומי בזמן הזה." הוא הצביע לשמיים בהפתעה, השמש הצביע על כך שחלפו יותר משעתיים, מאז הזריחה והעובדה הפשוטה שהוא צדק לחלוטין בדבריו.

אכן, אם הייתי בוחרת לעזוב, הייתי נמצאת כעת במקום מבטחים ולא כאן אל מול האויב הכי גדול שלי. למעשה, האויב היחיד שלי, אם לא נחשב את השמאן עצמו. מעולם לא חשבתי שיהיו לי אויבים, טוב... מעולם גם לא חשבתי שאקח חלק מאיזה פולחן פראי ואהפוך לקורבן.

אממ... ותראו אותי כעת. משוחחת עם יצורים מעולמות אחרים ונלחמת בלוחמים פגאנים.

כל הכבוד לך, הילה! אמרתי לעצמי בלגלוג קנטרני.

לכל דבר יש פעם ראשונה... החזיר לי היצור בלעג. הוא היה חייב להפסיק להיכנס כך לתוך ראשי, ללא רשות. במוקדם או במאוחר, אצטרך לענות לו. ומבלי לשלוט בדבר, אחשוף את סודי בפני האנשים הנוראים הללו. את חייבת להירגע, הם לא יתפסו אותך... זה לא שמישהו באמת יכול לשמוע את מחשבותיך... ובכן, חוץ ממני, כמובן–

"...אם כבר אז כבר..." לא שמתי לב אפילו שהאדמוני עדיין דיבר אליי. לכל-הרוחות, על הוא קיטר שם בכלל? נאנחתי לעצמי. ובדיוק מהסיבה הזאת לא רציתי שדרקן יפנה אליי. "מה קרה לך פתאום? שנית את דעתך? רצית אולי להציע את עצמך כקורבן למשרת הדגול?" שאל הברברי, מכוון את הכידון שלו ליצור הנוחר, לפני שחזר להצביע עליי. "מה את עושה כאן בכלל?" הוא חזר ושאל אותי בפניו החמוצות.

ובכן, הגעתי הנה...

"בטעות..." פלטתי מבלי לשלוט בעצמי.

לכל הרוחות.

"תראו, תראו, היא עוד מדברת." הופתע האדמוני בלהט, דבר שגרם לקבוצה מאחוריו לגחך בצהלה.

יופי, כעת הם יודעים שדוברת אני את השפה שלהם. כל הכבוד לך, הילה. באמת, כל הכבוד. סטרתי לעצמי על הטעות המטופשת הזאת. ומה עושים עכשיו? הדבר היחיד שעלה בדעתי היה להרים את כפות-ידיי בכניעה. דבר שלא מצא חן בעיניי היצור, כיוון שיכולתי לשמוע את נהימתו הזועמת ממש מאחוריי.