"וזהו, מושלם", אמר קושירו במחיאת כף. שיומין העיף בשפתיים שלי מבט קצר והתיישר. הרטבתי עם הלשון שלי את שפתיי, במחשבה על הנשיקה שלא התקיימה, שלא תתקיים. באיזה משחק אכזרי היקום רוצה שאשחק? כל העסק הזה. כל הניירת עם החתימות שלי, חותכים לי את העור ויורד דם. הסכמתי לחיים בהם אני סובל לאהוב וכל הגוף שלי עייף מחזרות במקום שקשה לקרוא לו בית. לא תליתי תמונות. הכל נמצא בנייד. משפחה, חברים וסין עצמה כלואים אצלי במכשיר קטן.
תפסיק, גם ככה אין זמן או טעם לחשוב ככה. קריס חיבק את שיומין מאחור ורק אחר כך שמתי לב שכל שריריי הלסת שלי התכווצו. בגלל שלחצתי עם הציפורניים בפנים כף היד, נוצרו סהרונים קטנים. כששניהם צחקו וחייכו אחד לשני הרגשתי איך בפנים משהו בי מתכווץ וכואב. הייתי ראשון לצאת מהחדר ולמהר למכונית.
נסענו למסעדה על החשבון של סוהו. שיומין התיישב ישר רחוק ממני, מוקף אנשים. לא צריך; מלמלתי לעצמי במרירות. "תטעם גם קצת מזה", אמר סאהון עם עיני כלבלב. פתחתי את פי כדי שיאכיל אותי בקימצ'י עם רוטב שזיפים. הרוטב היה בצבע של ענבר והיה שילוב מעולה עם המתיקות שלו. אבל אני בטוח שמרוב שהייתי רעב הייתי מסתכל על פיצה כאל אמנות. אולי רק ככה צריך להתייחס לאוכל מנחם.
פתאום הוא החל לצחוק עליי. צ'אן נגע בי כדי שאסתובב ויראה מה מצחיק כ"כ. הוא ושיומין צחקקו למראה פניי. הצחוק שלהם היה מדבק וחייכתי- "מה העניין?..." "בוא הנה", אמר סאהון ותפס את הסנטר שלי. הוא שפשפף מפניי רוטב נסתר מעיניי.
"אהה!, סאהון האומה שלך, לולו?", הקניט צ'אניול. "אולי בן זוג", אמר באקהיון בחיוך קונדסי. "הווו" נשמעו כמה קולות נרגשים. סוהו שרק. הסתכלתי על שיומין והיה לו מבט מסוקרן. סובבתי את גבי אליו והתעלמתי בהפגנטיות מכולם מלבד סאהון. הוא נראה מרוצה מידי מהערות של כולם. מתבייש, אבל לא נרתע מהנושא.
דיברנו על אנימה ששניינו ראינו ועל השיתוף פעולה שלנו שנה שעברה עם בית אופנה. תמיד היה כל כך קל לדבר עם סאהון. תחושת קלילות וצחוק. הרבה פעמים היה לי קל יותר עם התמיכה שלו, למרות שאני ההיונג שלו.
סיימנו לאכול וגם להצטלם עם פנסי הנייר האדומים שהיו תלויים על גבי תקרת המסעדה. כמו תמיד יצאתי מעולה (לול)
כולם נמנמו במכונית. הפעם לא התביישתי להניח את ראשי על סאהון. הוא הניח את ראשו על ראשי. הרגשתי חמימות חברית כלפיו. בשלב הזה, אפשר להגיד שהוא כמו אח קטן בשבילי. כשכל העניין של הלהקה יגמר אתגעגע אליו... מוזר שהתחלתי לחשוב על הסוף. הגוף שלי נהיה כבד והצטרפתי לחבורה הישנה.
כשחזרנו לדירה שיומין לקח את סאהון הצידה. לא יכולתי לשמוע על מה הם מדברים. הצטרפתי לטאו לשחק באקס-בוקס. הרגשתי מצוברח והוצאתי את כל העצבים על האוואטאר של טאו. טאו השמיע קולות מצחיקים כשכמעט הפסיד.
סאהון נעמד לפני המסך, הסתיר לנו הכל. "זוז!", צעקנו עליו יחד וניסינו למתוח את הצוואר כמה שיותר, כדי לראות את המסך. "לוהאן, אנחנו נישן יחד השבוע", העיניים של סאהון נצצו בניצחון. הוא עדיין לא החליף לבגדי בית והיה לבוש בסווצ'רט חצי סגול חצי שחור שהביאה לו הסטייליסטית שלנו.
"מה? למה?" "חה ניצחתי", טאו הניח את הג'ויסטיק ופתח שקית של חטיף. נתתי לטאו מבט מצמית על זה שניצל את ההסחת הדעת הזו. "היונג שאל אם אני רוצה להתחלף איתו כדי שנהיה יחד לפני שתטוסו לסין כEXO M" "הו" הוא נגעל ממני? מפחד לישון לידי? אולי הוא צודק אחרי הנשיקה ההיא. אילו הוא היה יודע הייתי מקבל על זה מכות, כנראה. "רבתם? אתה נראה כאילו אתה עומד לבכות", אמר טאו בפה מלא. "נראה לך? פשוט סאהון גם חבר טוב שלי" "טוב, מי יתקלח איתי היום?", שאל טאו. הוא אף פעם לא מתקלח לבד, התינוק הזה, חשבתי בחיבה.
"אני!!!", צעק קריס מהמטבח. כשטאו הלך הכנסתי את ידי לתוך שקית החטיף. ריק. ליקקתי את האבקה הכתומה מהחטיף החריף. "יא טאו, שמן", צעקתי לכיוון המקלחת. שמעתי צחקוקים מקריס וטאו. המשכתי לשחק עם סאהון, שניצח כל הזמן. האוואטר שלו היה עם בונוסים. השחקן הכי חזק בבית אחרי באקהיון, אבל לא אגיד את זה בכל רם לעולם.
"אתה מנצח רק בגלל שהשיער נכנס לי כל הזמן לעיניים" הוא היה מעט יבש בגלל כל הצביעות ונתנו לנו שמנים מיוחדים לשיער. לפעמים שכחתי לטפל בזה. "חכה רגע", סאהון רץ לאנשהו והשאיר אותי בסלון לבד. הוא חזר עם מסרק וגומיה שחורה פשוטה. נעמדתי כשהוא סימן לי עם עצבעותיו לקום. הגומיה הייתה בפיו כשהוא סירק אותי ואסף את השיער עם ידו השנייה.
"אפשר לדבר איתך?", שיומין מלמל מאחורי וקפצתי בהפתעה. הנהנתי ומלמלתי תודה לסאהון. הלכתי אחריו לחדר המשותף שלנו. הכל היה סטרילי כמו תמיד. טף לא קמט קטן בחולצות המקופלות או בשמיכות שעל המיטות.
"אתה מתכוון להציע לסאהון זוגיות?", אמר בטון לא מרוצה. "חכה רגע, מה?", המבט שלו בלבל אותי. "כן או לא?" "לא... למה אתה כל כך עצבני? אתה הרי דחפת אותי להיות יחד איתו" שיומין הסתכל על התקרה ושתק לכמה רגעים. הוא היה לבוש כולו בשחור. גופיה צמודה וטרנינג. השרירים שלו בלטו כשהוא הניח את כפות ידיו על מותניו. העורקים הבולטים כאילו פוסלו על ידי אמן. היו לו עיגולים שחורים מתחת לעיניים, רק עכשיו שמתי לב.
"בהתחלה חשבתי לעזור לכם כי חשבתי שאתם מאוהבים" חיכיתי שהוא ימשיך "ואז נישקת אותי", ועם המילים האלו הלב שלי צנח למטה במהירות האור.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
