החיכוך של החץ עם הקשת מילא את חלל אוזניך בזמן שמשכת לאחור את החוט ושיחררת. את יכולת לשמוע את החץ שורק יחד עם הציפורים ברקע כל הדרך אל המטרה שעמדה כמה מטרים ממולך.
אחרי השיחה שלך עם עצמך החלטת שאולי חץ וקשת יכולים לעזור לך להתמקד קצת במשהו אחר או אולי זה יעזור להרגיש קצת יותר עצמאית במקום הזה. פשוט היה לך את הרצון לעשות משהו ומהר אבל לא יכולת להתפרץ לפגישה של גברים בלבד.
אז פנית לאזור האימונים המלכותי של ג'ימין. ניסית לשכנע את השומרים שם שג'ימין מחכה לך שם. בהתחלה הם לא האמינו לך אבל ברגע שאיימת עליהם שג'ימין יערוף את ראשם הם מיהרו לפתוח לך את הדלתות בפחד מחייהם.
אזור האימונים המלכותי הוא ענק אבל את פנית לחצר הקשתות. גודל החצר היה כמו חדר השינה שלך ומוקף בחומות אבן בהיו גבוהות ממך בראש. בחצר היו מתקן מלא בזוגים שונים של חצים וקשתות: בגדלים שונים, צבעים ואיתורים. סוגים שונים של מטרות היו מוצבים ממול, חלק כמו מטרות מעוגלות מלאות בעיגולים וגם מטרות שדומות לצלים שונים של בני אדם וחיות אבל את החלטת להתמקד במטרת עיגול צנועה.
החץ פגע במעגל השני הכי קרוב לאמצע, לא מספיק.
את באת להוציא עוד חץ מהשק שהיה תלוי על גבך אך שהרמת את היד כדי לעשות זאת הרגשת יד אחרת מחזיקה בקצה של כף ידך. סובבת את ראשך ולהפתעתך ראית את אהובך לשעבר עומד צמוד אלייך ומחייך לעברך חיוך תמים, אבל את כבר יודעת שהוא לא תמים. הוא היה נראה מעט בוגר יותר, שיערו החום היה מעט מבולגן, פניו הודגשו, וגם גופו התנפח לא מעט.
משכת את היד שלך מאחיזה שלו מהר ולקחת צעד אחורה, אך העיניים שלך לא הראו פחד, את לא פחדת ממנו, אין לך ממה. הוא לא יפגע בך, נכון? את פשוט לא הרגשת שום דבר זז בליבך שראית אותו או לפחות ניסית לא להרגיש שום דבר.
"אין שלום?" ג'ונגקוק גיחך לעברך, יכולת לראות את שיני הארנב שלו מציצות מתוך שפתיו.
"מה אתה רוצה?" אמרת בשילוב של חוסר אכפתיות ורוגז. לא היה לך דחוף לדבר איתו לבד. הוסוק אמר לך שאסור לך, ואישה טובה תמיד מקשיבה לגברים שמסביבה, בדיוק כמו שאמא שלך אמרה לך פעמים רבות בחייך, בעיקר בתור נזיפה.
"מה את עושה באזור האימונים המלכותי? ממה שאני יודע אין כניסה לנשים בשטחי אימונים." הוא שאל בסקרנות מדומת בזמן שנתן לחוצפה של לעבור הצידה כאילו בכלל לא שם לב אליה, אבל את ידעת שהוא כן, פשוט הוא לא היה מעוניין בלתת לך את ההרגשה הטובה שלחשוב שהיה לא אכפת ממה שאת חושבת עליו.
"גם לא לבוגדים." הוצאת מפיך בחוצפה.
לורד בוסאן רק הוציא צחוק משפתי הארנב שלו, השפתיים הכל כך יפות שנישקת מלפני בערך שנה. את כמעט התחלת לבהות בהם אבל התעשתת על עצמך מהר מאוד, קווית שהוא לא שם לב עד שהוא סוף סוף הצליח להפסיק לצחוק הוא חזר לדבר "אחרי הפגישה ג'ימין הציע לי להתחרות איתו בחץ וקשת." הוא הסביר, אבל משהו בטון שלו היה חוצפתי, בדיוק כמו שלך, "אני חייב לציין שהוא לא בדיוק מעודן, הייתי אומר שאפילו די חמום מוח." הוא הוסיף וחיפש את התגובה שלך להערה שלו.
YOU ARE READING
מלכתי - פארק ג'ימין
Fanfiction"איך את בבוקר זה, מלכתי?" "עוד כמה זמן אתה הולך להמשיך עם זה?" "עד סוף ימיי." --- את, בת אצולה שצריכה למלא את תפקידה ולהינשא. ג'ימין, מלך צעיר שצריך יורשים. אמרתי מספיק לא?
