מלכתי - פארק ג'ימין

-פרק 4-

את היית באחת הסיטואציות שאת הכי שונאת, לבישת שמלות ערב. כן ברור, השמלות יפות ומחמיאות אבל התהליך של לבישת שמלה ארוך ומייגע, 3 משרתות מלבישות אותך בשכבות של בדים עם קשירות צמודות שלא נותנות לך לנשום במשך חצי שעה.

אבל לא היה לך איך להתחמק מזה, היום הסעודה הגדולה לפני שמשפחתך עוזבת את הארמון, את לא תראי אותם עד החתונה. הסעודה היא עניין גדול, הזמינו אליה אצילים עשירים ממחוזות רחוקים, הארמון היה מקושט בסמל משפחת פארק, נשר כחול ובסמל משפחתך סוס צהוב והעובדים התרצצו בארמון בהתרגשות ולחץ.

ואת חייבת להיות שם ולשבת לצידו של המלך.

את מקווה שזה לא יהיה מביך.

עברו ארבעה ימים מאז התקרית עם המלך, ישר אחרי שהמשפט יצא מפיך את הבנת את החומרה וברחת מהגן במהירות וניסית כמה טוב שאת יכולה להתחמק מהמלך ,למזלך לא ראית או שמעת ממנו כל הזמן הזה ,העסקת את העצמך בשיח עם נשות החצר ובילוי עם אחותך שאליה התגעגעת מאוד.

אחותך הייתה אשת שיחה טובה כתמיד אך בגלל ההכנות שלה לחתונה של עצמה היא כל הזמן התלוננה אלא עם הוסוק היה איתכם וזה לא קרא הרבה כי אביכם קרא לו לכל פגישה שהיה לו בגלל 'שהוא צריך איך לדבר עם לורדים אחרים' אבל הסיבה האמיתית הייתה הוא היה צריך להראות את עצמו בפני אבות לורדים של בנות עשירות.

"סיימנו, גבירתנו." אחת המשרתות שלך הודיעה לך והחזירה אותך למציאות, הרמת את ראשך והערכת את הדמות שהופיעה במראה לפנך, לבושה בשמלת נשף אדמדמה, ארוכה עם שביל, השרוולים הארוכים היו קצת נמוכים והראו את כתפיך מעט עם מחשוף קטן, החלק העליון היה נראה כאילו נתפר מפרחים אדומים קטנים והתחבר עם החלק התחתון שנפל על הרצפה באלגנטיות. ואת כל זה חיבר האיפור הקל שלך והתסרוקת, השיער שלך היו קלוע לשתי צמות קטנות שהסתובבו סביב שערך והתחברו מאחורה בסיכת יהלום שהייתה תאומת לשרשרת היהולומים הפשוטה שענדת.

"תודה רבה, אתן חופשיות." ענית להן ונופפת בידיך לכיוון הדלת.

"הוד מלכותו יבוא לאסוף אותך בקרוב." הוסיפה אחת המשרתות לפני שיצאו כולם מחדרך.

הלב שלך התחיל לדפוק בחוזקה מיד, את לא היית מוכנה לראות אותו עדיין! הוא עדיין כועס? הוא כעס בכלל מהתחלה? או שאולי הוא מחשיב אותך טיפשה על איך שברחת מיד? המחשבות העסיקו את במשך זמן ארוך עד ששמעת דפיקה מהדלת הלבנה שלך.

"כ-כן." אמרת בלחץ וניקית את השמלה שלך מאבק.

הדלת נפתחה טיפה וממנה הציץ ראשו של מפקד משמר המלך, למדת ששמו היה סוקג'ין, הוא היה יפה כתמיד וחיוך חמים וחברותי על פניו, "ערב טוב גבירתי," אמר לפני שפתח את הדלת כולה והתקדם לעברך,"המלך ביקש ממני ללוות אותך על אולם הנשפים, צץ לו עניין שהוא לא יכל להתעלם ממנו." הוא אמר תוך כדי ששילב את ידכם והוציא אותך מחדרך.