לואי הגיע לביתו, נסער מהפגישה עם הפסיכולוגית. הוא צריך לשבת ולהרגע. לואי התיישב על הספה וניסה לנשום עמוק אבל הוא עדיין לא הצליח לשכוח לרגע את הפגישה עם הפסיכולוגית. לואי החליט שהוא יתקשר לאמא שלו, הוא לא דיבר איתה כבר הרבה זמן, ולדבר איתה אולי יעזור לו להשכיח את המקרה. הוא החל לחייג את המספר שלה, ושמע את הצפצופים עד שענתה לטלפון.
"הלו?" ענתה אישה עם קול דק ורך. "אמא?" לואי שאל-אמר. הוא לא דיבר עם אימו למשך זמן רב, כבר בקושי זיהה את קולה. "לואי, כמה טוב לשמוע את הקול שלך." לואי חייך למשמע מילותיה של אימו, הן עודדו אותו.
"מה שלומכם שם בדונקסטר אמא? הכל בסדר?" לואי שאל, מתעניין במצב של משפחתו. אימו לקחה נשיפה ארוכה, "את האמת, השבוע פיזי הייתה חולה. היא לא הלכה לבית הספר שבוע, אך היא החלימה והיום כבר חזרנו לשיגרה." עיניו של לואי נעצמו לכמה שניות, מנסה לשחזר את פניה של אחותו היפה, שאותה לא ראה זמן רב. "אפשר לדבר איתה?" שאל לואי, תקווה נשמעה בקולו. "בטח," ענתה אימו. לואי שמע את קולה צועקת לעבר פיזי, אומרת לה לבוא.
"לואי? אני מתגעגעת אלייך! תחזור הביתה!" לואי שמע את קולו של אחותו הקטנה בקו השני, "היי פיזי, אולי אבוא לביקור בקרוב. מה שלומך? אמא סיפרה לי שלא הרגשת כל כך טוב." ענה לואי, מחכה לתשובת אחותו. "אני בסדר עכשיו, אמא ואני בדיוק תכננו לצאת לקניות. נדבר אחר כך לואי!" ענתה פיז."ביי, אני אוהב אותכן," ובזה נגמרה השיחה.
השיחה אכן הרגיעה את לואי מעט. המחשבות על משפחתו העלו חיוך קטן אל פניו. הוא אוהב אותם ומתגעגע אליהם. הוא יבוא לבקר בקרוב, בכל זאת חופשה בדונקסטאר עם המשפחה שלו לא נשמע רעיון כל כך רע.
לואי נשכב על הספה, מנסה לעצום את עיניו ולהרדם קצת. השינה לא באה ולואי התייאש ולקח את שלט הטלוויזיה. הוא פתח את הטלוויזיה וחיפש מה יוכל לראות. הוא התייאש במהרה מהטלוויזיה כשראה שאין משהו מעניין לראות. לואי חשב על מה לעשות, הוא לא עייף. לואי לקח את הפלאפון שלו והקליד, "היי נייל, רוצה לבוא עם אהובך אליי הביתה? נזמין גם את נעמי ואמה." הוא שלח את ההודעה, לא עברו יותר משתי דקות, והפלאפון של לואי השמיע צפצפוף קטן.
לואי פתח את ההודעה שקיבל, "בטח! באהובי את מתכוון לאוכל נכון? XX" לואי גיחך שקרא את ההודעה והשיב במהירות, "כן. בדיוק לזה התכוונתי. תגרור את זאין לפה ותאספו את הבנות בדרך, אני מחכה." לואי שלח את ההודעה, והחל לסדר מעט את הבית לקראת האורחים שמגיעים.
לאחר שלואי סיים לסדר מעט את הבית הוא עלה אל חדרו כדי להחליף בגדים ולסרק את שיערו שהתבלגן מהשכיבה על הספה. הוא עלה לחדרו ובחר חולצה עם שרוולים ארוכים וציור אקראי ונשאר עם הג'ינס שלבש. הוא סירק מעט את שיערו עד שלפתע נשמעה דפיקה בדלת, ומיד אחריה צלצול.
YOU ARE READING
stop pretending - larry stylinson hebrew story
Fanfiction"מגיע לך להיות שמח, לואי." "מה גורם לך לחשוב ככה? אני כישלון. לא מגיע לי להיות שמח." "לכולם מגיע להיות שמחים. ואני רוצה שתיהיה שמח."
