לואי נכנס לשירותים מיד לאחר ששתה את הבירה עם חבריו. הוא לא היה מסוגל להכיל כזאת כמות בקיבה שלו. הוא הקיא את נשמתו, לא יכל לנשום יותר. איזה טעות זאת הייתה להגיע לבר הזה. הוא היה צריך לסרב. הוא ניסה. אבל חבריו התעקשו ולואי וויתר להם ובא איתם. הוא היה צריך להתעקש. הוא כזה אידיוט.
"היי לואי, הכל בסדר שם?" נכנס אחד מחבריו זאין לבדוק לשלומו. אף אחד מחבריו של לואי לא ידע שלואי ב'דיאטה', הוא גם לא רצה שהם ידעו. לואי נשם עמוק, ופתח את עיניו, "כן, הכל בסדר, רק קצת כאב בטן. אני כבר יוצא" "אתה בטוח?" זאין חזר בקול מודאג. "כן כן. אני בסדר אל תדאג. תחזור אליהם אני כבר אבוא." לואי יצא מתא
השירותים, טיפה מועד. הוא שטף את פניו, והסתכל במראה, הוא היה מעט חיוור. לואי שנא את זה. הוא שנא את ההקאות, והוא שנא את זה שהוא לא יכל לאכול ולשתות עם חברים שלו. הוא שנא את זה שהוא היה כל כך שמן. לואי הרים מעט את הקפוצ׳ון ומיד התחרט על זה. הבטן שלו, היא כל כך נפוחה ושמנה. והצמיגים, לואי רואה אותם בכל מקום. לואי לא יכל יותר לסבול ולראות את המראה הנורא הזה לנגד עיניו. הוא הוריד את הקפוצ׳ון מטה, נושם פנימה והחוצה באיטיות, מנסה להרגיע את עצמו. הוא לא יכול לבכות עכשיו. הוא לא יכול. הוא צריך לחכות עד שיגיע הביתה. הוא יצא החוצה לחבריו, זאין נייל ואנדי. הוא התיישב וחייך, כאילו כלום לא קרה.
" הכל בסדר חבר?" שאל אנדי, והביט בזאין במבט מבולבל. נייל שם לב למבטים החולפים בין זאין ואנדי, מנסה להבין מה קרה. "כן, הכל בסדר גמור. למה כולם שואלים אותי אם הכל בסדר?! משהו בי משונה?!" לואי צעק בעצבים. הבנים הסתכלו עליו במבט מיואש, לא מבינים מה קרה לחבר השמח והמצחיק שהיה להם. החיוך שהיה על פניו כמה חודשים לפני נעלם, כאילו ולא היה.
"לא,לואי. זה בסך הכל שאתה נראה מאוד חיוור וחלש. אתה בטוח שאתה בסדר?" אנדי אמר בטון רגוע, מנסה לשמור על קור רוח. "כן! הכל פאקינג בסדר גמור!" ענה לואי, לא מוכן להביט לחבריו בעיניים. לואי הכניס את ידו לכיסו,מנסה להוציא כמה דולרים כדי לשלם על מה שניסה לאכול ולשתות. הוא זרק את השטרות על השולחן.
" אני צריך לזוז, נתראה מחר?" אמר לואי, מביט בשלושת הבנים שישבו ממולו.
"כן," ענה זאין בקול חלש, "נתראה מחר". אנדי הנהן לעבר לואי ונייל חייך חיוך קלוש. מחשבות לא פוסקות חלפו במוחם של הנערים, הם ניסו להבין מה קרה לחבר שלהם, אך הם כשלו. הם לא הצליחו אפילו למצוא רמז קטן למה שעובר על לואי, הסיוט הנוראי שפשוט לא מוכן להרפות ממנו.
לואי צעד באיטיות ברחובות לונדון. החשוכים כשרוח קרה נושבת בפניו. הרוח היתה חזקה, וללואי היה קשה להישאר יציב. לואי כל כך חלש שאפילו הרוח מפילה אותו מהרגליים. לאחר כמה רגעים, נתקל לואי במחזה נוראי. נער מתולתל מחזיק סיגרייה בידו האחת, ובידו השנייה מכה מישהי בעלת שיער בלונדיני. לואי חשב לעצמו, איך הנער מעז להכות אישה? ראש האישה נחבט בקיר שוב ושוב.
YOU ARE READING
stop pretending - larry stylinson hebrew story
Fiksi Penggemar"מגיע לך להיות שמח, לואי." "מה גורם לך לחשוב ככה? אני כישלון. לא מגיע לי להיות שמח." "לכולם מגיע להיות שמחים. ואני רוצה שתיהיה שמח."
