-
לואי קם בבוקר לאחר שישן שעה אחת בלבד בלילה. הוא לא הצליח להירדם. כל הלילה הוא חשב על הארי, ועל אמה, נעמי ואנדי. ועל זה שהוא חייב או לחזור לעבודה שלו או למצוא חדשה. הוא לא יוכל להמשיך להתקיים ללא עבודה. ההורים שלו אומנם שילמו על הדירה ותמיד נתנו לו כסף כשהיה צריך, אבל הוא לא יכול לבקש מהם יותר מידי.
הוא קם, נכנס לאמבטיה. הוא שטף את פניו, צחצח שיניים, והתגלח.
לואי לא אהב את עצמו עם זקן, הוא תמיד חשב שזה משמין אותו, אפילו יותר ממה שהוא חושב שהוא.
הוא ניגש ללפטופ שלו, שהיה מונח על השולחן בסלון. הוא הדליק אותו וחיכה שיפעל. הוא נכנס למודעות באינטרנט לקבלת עבודה. הוא לא הלך לקולג', ככה שעבודה מכובדת הוא לא יצליח למצוא.
הוא מצא כל מני מקומות שבהם הוא יכל למכור דברים, חנויות נעליים ובגדים. לאחר שרשם מספר כתובות של מקומות שונים, עלה לחדרו כדי להחליף בגדים.
לואי התלבט מה ללבוש, ולאחר רבע שעה החליט לשים סקיני ג׳ינס שחור עם חגורה שתחזיק אותו, וחולצה לבנה קצרה. מעל החולצה הוא שם ג׳קט כחול.
לואי הסתכל במראה, מנסה לסדר את השיער שלו והתיאש לאחר חמש דקות. לא משנה מה לואי עשה, השיער שלו תמיד היה נראה מבולגן מידי בעיניו.
לואי יצא מהבית, ונעל את הדלת. הוא החל לצאת מהביניין אך לפתע נזכר ששכח את הפלאפון שלו בבית. הוא כל היום וכל הלילה חיכה להודעה מהארי, שלא ידע אפילו מה שם המשפחה שלו, או איך הוא נראה.
הוא חזר הביתה, ולקח את הפלאפון שלו שהיה במטבח. שוב, הוא יצא מהבית, ונעל את הדלת.
מספר כתובות היו רחוקות מביתו, אז הוא היה צריך לנסוע ברכבת התחתית.
לאחר כשלוש חנויות, לואי החל להתייאש. עשו לו ראיון קצר, בכל זאת, זה רק להיות מוכר בחנות, אך בכל חנות אמרו לו שיחזרו אליו.
ולואי ידע מה זה אומר שיחזרו אליו-שהם מקווים שלא יחזור הוא אליהם. לואי נכנס לחנות הרביעית ברשימתו, הפעם זו היתה חנות בגדים.
בקבלה עמדה אישה, אדומת שיער, באמצע שנות העשרים לחייה. "אהמ, ש-שלום? אני באתי לראיון לגבי ה-העבודה שפירסמתם באינטרנט, זה עוד רלוונטי?" לואי שאל, עומד שם, חסר ביטחון.
"כן, בטח. בוא תיכנס למשרד שלי." לואי הנהנן ועקב אחרי הבחורה למשרד.
"היי, קוראים לי קת'רין ואני המנהלת של החנות, תספר לי קצת על עצמך."
"קוראים ל-לי לואי טומלינסון, אני בן 24. עד לא מ-מזמן עבדתי במסעדה, אך בשל מריבה גדולה שנוצרה עם המנהל ה-התפטרתי." לואי ענה, מגרד בעורפו.
"תראה לואי לאב, אני אעבור ישר לנקודה." קת'רין התחילה. "אתה נראה כמו בחור טוב, באמת. אבל אתה נורא חיוור, וחלש. ומאוד רזה. ואם יקרה לך משהו בזמן העבודה, אנחנו נאלץ לשלם לך על הביטוח." לואי הנהו, קם ממקומו, מבין שאת העבודה לא קיבל. "תו-תודה בכל מקרה, שהקדשת לי כמה דקות מ-מזמנך." לואי יצא מהחנות, חושב על מה שהמנהלת אמרה לו. מה הוא יעשה עכשיו? אף מקום עבודה לא מוכן לקבל אותו.
YOU ARE READING
stop pretending - larry stylinson hebrew story
Fiksi Penggemar"מגיע לך להיות שמח, לואי." "מה גורם לך לחשוב ככה? אני כישלון. לא מגיע לי להיות שמח." "לכולם מגיע להיות שמחים. ואני רוצה שתיהיה שמח."
