{הושלם}
ה/ש ילדה מרדנית שעזבה את משפחתה ועברה לגור לבדה.
בשביל לדאוג ולממן לעצמה עשתה דברים שלא היו רגילים לילדים בגילה.
היא גנבה, רצחה, התאהבה.
מה יקרה שיום אחד המשטרה תגלה את זה?
לאן היא תברח? ועם מי?
מה יהיה בסיפור?
• מכות (לפעמים עם דם)
• עישון...
זה היה ג׳ימין, הסתכלתי עליו ואז על טאהיונג, ראיתי את פניו של טאהיונג שהיו נראות בשוק יותר ממני. ראיתי שמישהו מחזיק בו מאחורה ופשוט דוחף אותו לכיוון שלנו. ג׳ימין נכנס אל תוך החדר שהיינו בו. איזה כיף נתקעתי עם האקס שלי והחבר שלי באותו חדר. ג׳ימין: ״מה אתם עושים פה?״ אני: ״מה אתה עושה פה? ולמה יש לך מלא דם על הראש?!״ טאהיונג: ״איך הגעת לכאן?״ הסתכלתי על ג׳ימין וגם טאהיונג ג׳ימין: ״אז ככה, כשלא חזרתם מהשיעור המורה אמר לי לחפש אתכם אז יצאתי לבחוץ, חיפשתי אתכם מלא זמן ולא מצאתי עד שיצאתי לחצר האחורית, ראיתי את שתיכם דחוקים לקיר ואנשים שנראו כאילו הם מאיימים עליכם אבל פחדתי שאם אכנס באמצע יקרה משהו יותר נורא אז לא עשיתי כלום. שיצאתם מהגדר החלטתי לעקוב אחריכם, יצאתי מהגדר, הסתכלתי על המכונית שנכנסתם אליה ואז קיבלתי מכה חזקה בראש וכשהתעוררתי ראיתי בנאדם מסתכל עליי ושואל אותי ׳איפה מארק?׳ אז אמרתי לו ׳לא יודע׳ והוא אמר לי ׳לך תצטרף לחברים שלך׳״ אני: ״אמאלה איזה פחד״ טאהיונג הסתכל עליי טאהיונג: ״את פוחדת? את?״ ציחקקתי ג׳ימין: ״לא משנה עכשיו, מה אתם עושים פה?״ אני: ״זה סיפור ארוך, אולי בפעם הבאה״ ג׳ימין: ״איזה פעם הבאה נראלי אנחנו הולכים להתקע פה עוד הרבה זמן״ הסתכלתי על טאהיונג והוא הנהן את ראשו, הוא התכוון לזה שאני צריכה לספר לג׳ימין. טאהיונג לחש לי באוזן טאהיונג: ״כשנצא מפה את מתחילה הכל מההתחלה והופכת להיות בנאדם אחר״ חייכתי אליו והוא אליי בחזרה.
סיפרתי לג׳ימין את כל הסיפור. הוא היה בשוק והוא לא כלכך ידע איך להגיב. התקרבתי אליו והוא התרחק ג׳ימין: ״תתרחקי ממני רוצחת״ אני: ״מה? ג׳ימין?״ ג׳ימין: ״אני לא מאמין את שיקרת לנו כל הזמן הזה?״ הוא הסתכל עליי ואז על טאהיונג ואמר ג׳ימין: ״היא פאקינג שיקרה לך בנאדם! איפה אתה חי?״ אני: ״לא שיקרתי, פשוט לא סיפרתי, זה היה סוד ואמרתי לך שעשיתי את זה כדי לממן את עצמי ולא כדי לפגוע באנשים בכוונה רעה.. אני לא משוגעת, טוב נו לפחות לא עד כדי קח״ התקרבתי והפעם ג׳ימין לא התנגד,חיבקתי אותו אבל הוא לא החזיר לי חיבוק. דווקא די התגעגעתי למגע שלו ולחיבוקים שלו ולעוד דברים..😏 דיי לא אין מצב זה עוד הפעם קורה לי שאני לא שמה לב, נראלי יש לי בעיה נפשית😂.
*כעבור שלוש שעות* פתחו את הדלת, ראינו את איש א׳ ממקודם איש א׳: ״קחו אוכל״ הגישו לנו מלפפונים חתוכים עם חביתה, ארוחת צהריים. אני: ״אפשר לשאול מה השם שלך? או איך לקרוא לך?״ איש א׳: ״פשוט תקראו לי אמממ, צ׳ול ולשני ג׳אנג״ אני: ״אוקיי ואיך נבדיל בניכם?״ צ׳ול: ״אני עם שיער בלונדיני והוא שחור״ אני: ״אהה״
*כעבור 5 שעות* צ׳ול נכנס, הסתכל עליי ואמר צ׳ול: ״ה/ש את יכולה לבוא רגע?״ אני: ״כן ואיך אתה יודע את השם שלי??״ צ׳ול: ״יודע״ טאהיונג החזיק בידי כשבאתי ללכת טאהיונג: ״היא לא הולכת בלעדיי״ צ׳ול: ״טוב נו בואו״ ג׳ימין: ״אם הם הולכים אז גם אני בא!!״ צ׳ול: ״נו מה? בואו פשוט נשאר פה וזהו״ הוא נכנס וסגר אחריו את הדלת אני: ״מה אתה רוצה?״ שילבתי את ידיי צ׳ול: ״טוב אז אנחנו יודעים מה קרה למארק, הוא נפטר״ אני: ״אוי מצטערת לשמוע.. איך אתם יודעים?״ צ׳ול: ״יא זונה אל תנסי לעבוד עלינו, אנחנו יודעים שאת זאת שרצחה את מארק, הוסוק אמר לנו וגם אותו רצחנו״ הייתי עם פה פעור שהוסוק מת.. טאהיונג: ״כוס אמ אמ אמא שלך בחיים אל תקרא לה זונה יא בן שרמוטה״ צ׳ול נעץ בוא מבט שנאה אני: ״אז מה אתם רוצים ממני?״ צ׳ול: ״את החיים שלך״ חייך חיוך זדוני והוציא אקדח. בגלל שאני מומחית בדברים עם אקדחים ישר חטפתי לו את האקדח אבל כשלקחתי לו את האקדח קיבלתי שריטות אדומות בצוואר וחתך די עמוק ביד.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני: ״תרים ידיים״ התעלמתי מהכאבים החדים שתקפו אותי. הוא הרים את ידיו. לאט לאט הלכנו אחורה והתחלנו לרוץ, ברחנו כמה שיותר מהר משם ופתאום שמענו סירנות של מכוניות משטרה. ברחנו למקום עם מלא דשא וצמחיה והיו שם מלא עצים ככה שלא יכלו לראות שאנחנו שם. אני: ״פאק פאק פאק כנראה שהבני זונות האלה הזמינו משטרה, למישהו יש פה טלפון?״ ג׳ימין הראה את ידו שהייתה עם הטלפון אני: ״יאא מאיפה יש לך את זה?״ ג׳ימין: ״כשלקחת לו את האקדח זה נפל לו מהכיס, אז לקחתי, זה הטלפון שלי והנה שלכם״ אני: ״טוב תתקשר עכשיו לג׳ין ותגיד לו לבוא עם האוטו שלו לפה ואני וטאהיונג לבנתיים נכבה את הטלפונים שלנו כדי שהמשטרה לא תאתר אותנו״ טאהיונג: ״אוי אבל מה הכתובת?״ ג׳ימין: ״אה הכתובת זה ׳פריחת הדובדבן 12׳״ אני: ״מה אנחנו בסוואן?״ ג׳ימין: ״כן, איך ידעת?״ אני: ״הייתי פעם ברחוב הזה בסוואן עם המשפחה שלי והיה פה את המקלט הזה ואותו נוף מהמם שלא השתנה״ ג׳ימין: ״יואו אני גדלתי פה!!״ אני: ״חח כן אני יודעת איזה קטע״
*בשיחה של ג׳ימין וג׳ין* ג׳ין: ״ג׳ימין מה קורה? השעה שמונה בערב אתה לא חזרת לשיעור אז לקחתי לך את התיק״ ג׳ימין: ״זה לא חשוב עכשיו, תיסע לפריחת הדובדבן 12 בסוואן״ ג׳ין: ״מה? למה?״ ג׳ימין: ״זה לא משנה עכשיו!!״ ג׳ין: ״גם את ג׳אנגקוק? כי הוא איתי פשוט״ ג׳ימין: ״כן, אפשר״ ג׳ין: ״טוב יאללה ביי״ ג׳ימין: ״תגיע לפה כמה שיותר מהר!!!״ ג׳ין: ״טוב יאללה בייי״ ג׳ימין: ״ביי״ *סיום שיחה*
ג׳ימין כיבה את הטלפון אני: ״מה גם ג׳אנגקוק בא?!״ ג׳ימין: ״כן״ הסתכלתי על טאהיונג והוא עליי ושנינו אמרו ביחד טאהיונג & אני: ״פאק״ ג׳ימין הסתכל עלינו במבט מבולבל. לאחר בערך 20 דקות הם באו. הם יצאו מהאוטו. אני: ״תכבו טלפונים״ ג׳ין: ״למה?״ טאהיונג: ״זה לא משנה עכשיו פשוט תכבו״ ג׳ין: ״למה לעזאזל אנחנו פה?״ סיפרתי להם בקלות את כל הסיפור כי גם ככה אני לא הולכת לעשות את זה יותר. חשבתי שהם יקבלו את זה לא בגישה טובה אבל להפתעתי הרבה הם די הבינו אותי וסלחו לי.
