{הושלם}
ה/ש ילדה מרדנית שעזבה את משפחתה ועברה לגור לבדה.
בשביל לדאוג ולממן לעצמה עשתה דברים שלא היו רגילים לילדים בגילה.
היא גנבה, רצחה, התאהבה.
מה יקרה שיום אחד המשטרה תגלה את זה?
לאן היא תברח? ועם מי?
מה יהיה בסיפור?
• מכות (לפעמים עם דם)
• עישון...
הסתובבתי והיה שם את יונגי, הבנאדם האחרון שרציתי לראות.. יונגי: ״את עונה בזמן הקרוב?״ אני: ״אתה הולך בזמן הקרוב?״ יונגי: ״לא״ אני: ״מה אתה רוצה?״ יונגי: ״לעזור לך״ אני: ״במה?״ הוא בא להגיד משהו אבל קיבלתי הודעה בטלפון. הייתי במטבח והטלפון היה על שולחן האוכל, איפה שעמד יונגי יונגי: ״תבואי ביום ראשון בשעה 03:00 לסמטה?״ שאל והסתכל עליי במבט די מופתע אני: ״מה אתה קורא? זה טלפון שלך?!״ ישר הלכתי לשולחן ולקחתי את הטלפון. רשמתי לו ׳טוב׳. סגרתי את הטלפון ושמתי אותו בכיס יונגי: ״בזה״ אני: ״מה בזה?״ התכוונתי ללכת לכיוון המטבח אבל יונגי תפס בידי יונגי: ״בכסף״ אני: ״אני לא צריכה עזרה״ שחררתי את ידי ממנו יונגי: ״מי סימס לך עכשיו?!״ הלכתי לכיוון המטבח אני: ״אף אחד״ הגעתי אל המטבח ונעצרתי כאשר ידיי מונחות על השיש הקר. לא זזתי, פשוט עמדתי. יונגי: ״ה/ש, הכל בסדר?״ אמר כשהוא ראה שהתחלתי לרעוד אני: ״ל-לא יו-יודע-עת״ לא הרגשתי טוב, התחלתי לרעוד, הלב שלי דפק כמו מטורף והנשימה שלי נהייתה קצרה יותר ויותר עד שהרגשתי שאני לא מצליחה לנשום. פה הבנתי שיש לי
התקףחרדה.
נ.מ כללית: יונגי התקרב בצעדים גדולים לה/ש. יונגי: ״ה/ש?! ה/ש?! הכל טוב?!?!״ התחיל להילחץ כשראה אותה לא מגיבה אליו. הוא ישר לקח אותה ועשה לה סיבובים בכל הבית (הערת הכותבת: זה עוזר, היו לי כמה התקפי חרדה וזה ממש עוזר, אז אם יהיה לכם התקף חרדה פשוט תלכו). יונגי: ״ה/ש? את בסדר?״ שאל אותה כל רגע ה/ש: ״כן כן אני בסדר״ אמרה בזמן שהוא השכיב אותה על הספה. יונגי הלך לשבת בכורסא, עדיין מסתכל על ה/ש שבוהה בתקרה יונגי: ״את יכולה לסביר לי מה זה היה עכשיו?״ שאל אותה אחרי כמה דקות, כשראה שהיא נרגעה ה/ש: ״התקף חרדה״ יונגי: ״כן, את זה הבנתי, גם לי היו כאלה, בגלל זה הלכתי איתך בבית. אבל למה זה קרה? עשיתי משהו לא בסדר?״ ה/ש: ״הסתבכתי עם השוק האפור״ יונגי: ״מההה?!?! את משוגעת?!״ ה/ש: ״יונגי אסור לך לספר את זה לאף אחד״ יונגי: ״מי עוד יודע מיזה?״ ה/ש: ״רק אתה וגם אתה לא היית צריך לדעת״ יונגי: ״ומי יודע על זה שאת חייבת לאיש הזה כסף?״ ה/ש: ״אף אחד..״ יונגי: ״את מטומטמתתתת, למה לא סיפרת לטאהיונג?!״ ה/ש: ״יונגי תצא לי מהבית בבקשה״ קמה מהכורסא יונגי: ״מה?״ ה/ש: ״מה שאמרתי, קום ותצא לי מהבית״ יונגי עדיין ישב בכורסא יונגי: ״למה? אני פה כדי לעזור לך״ ה/ש: ״אתה הבנאדם האחרון שאני רוצה לראות״ יונגי: ״אהה, בגלל אתמול?״ ה/ש: ״כן בגלל אתמול. עכשיו תצא מפה״ יונגי קם והלך לכיוון הדלת ה/ש: ״ביי״ יונגי: ״לא לא ביי״ החזיק את הדלת כשה/ש באה לסגור אותה ה/ש: ״מה עכשיו?״ פתחה קצת את הדלת כדי שיונגי ידבר יונגי: ״ה/ש, אני רק רוצה להגיד לך ש...״ ה/ש: ״ש...״ יונגי: ״שאת בנאדם מדהים, כיף לי כל פעם שאני איתך, כשאת הולכת אני מתפלל שתחזרי בחזרה. אני יכול להסתכל עלייך שעות על גבי שעות, הצחוק שלך הוא הצליל הכי יפה ששמעתי בחיי, החיוך שלך הוא כלכך יפה שאני אפילו לא יכול להסביר במילים. ה/ש..״ פתח את הדלת עד הסוף
(ה/ש עמדה ככה:)
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
