"אני יוצאת." אמרתי בזמן שסגרת את דלת הבית מאחורי, הלכתי לכיוון היער להיפגש עם ג'ק ומריה, כי אנשים מוזרים נפגשים במקומות מוזרים. בסביבות השעה 23:30 כשהגענו כולם ליער. זה היה לילה ירח מלא וכל הסביבה שחורה ואפלולית כמו בסרטי האימה שיש בשישי בלילה. צעדנו ביער לרקע קולות העלים המרשרשים ויללות הזאבים.
באמצע היה משהוא מוזר שלא ראינו קודם לכן,
"זה רק אני או שזה ממש נראה כמו גלגל ענק?" שאל ג'ק,
החלפנו מבטים מתחילים לרוץ לכיוונו של הגלגל כשלאט לאט נחשף הגן שעשועים כולו. ברגע שנעצרנו מול השער הראשי הפתוח יכולתי לחוש איך הרוח שבאה מבפנים עשתה לי צמרמורת ואת יללות הזאבים מתחזקות.
"מי מוכן להרפתקה?" שאלה מריה כאשר הסתכלה עלי ועל ג'ק עם חיוך על פניה, ג'ק החזיר חיוך מסכים ואני רצתי אחריהם על מנת לא להישאר לבד מאחור. מהרגע הראשון ידעתי שזה לא עומד להיגמר טוב.
נכנסנו למבוך מראות ישן, הכול נראה מטונף, המראות היו עקומות ושבורות, אני די בטוחה שראיתי חולדה רצה שם. ג'ק הולך לשירותים הצמודים למבוך בזמן שאני ומריה ממשיכות לאזור היציאה שלו.
"אהההההההההה"
נשמעה צעקה מקפיאת דם מבחוץ. אני ומריה מסתכלות אחת על השניה "זה לא הוא, נכון?" היא שואלת ומיד אנחנו רצות לבחוץ לראות את מקור הצרחה, רק שאין בחוץ כלום. בזמן שאנחנו הולכות לכיוון השירותים למצוא את ג'ק קולות הזאבים והינשופים נשמעים מפחידים יותר ויותר.
"ג'ק?" מריה קראה עם קול רועד פחד, אבל לא היה תשובה, השירותים היו ריקים ובלי זכר לג'ק.
"בואי נמצא אותו ונלך מפה בבקשה" אמרתי למריה
בזמן שהסתכלתי מבוהלת לכל הכיוונים.
"אז נעלה על הגלגל הענק, זה הסיכוי הכי טוב שלנו" היא אמרה ונראתה כאילו המקום לא הפחיד אותה כלל.
בעודנו עולות על הגלגל הרגשתי כאילו מישהו צופה בנו מאחור אבל כל פעם שהסתובבתי לא היה שם אף אחד. הסתובבתי עוד פעם וכאשר הסתכלתי חזרה מריה לא הייתה לידי יותר.
"אהההההה, לוסי תברחי לפני שיתפוס גם אותך !!!! אההההההההההה"
עוד צעקה מקפיאת דם שברה את דממת הלילה המפחיד, מיד הסתכלתי על השער והתחלתי לרוץ לכיוונו. מאחורי היה רעש של עלים מרשרשים וכאשר הסתובבתי ראיתי ליצן בעל שיער תלתלים אדום ובגד ליצנים ישן וקרוע, נראה לי שהיה עליו גם דם, אבל החלק הכי מפחיד היה שהוא רץ לכיווני. הגברתי את המהירות ורצתי הכי מהר שלי אבל פספסתי אבן ונפלתי על האדמה הקשה מתחתי, בעוד שהברך שלי דיממה ראיתי אותו מתקרב אלי ואת הסכין שנשלפה מבעד כיס ביגדו ונתקע לי באזור בטני. הרגשתי את המתכת הקרה חותכת את עורי ובשרי בזמן שהדם החם התחיל לצאת ולהשפך על כולי. חשבתי שזה נגמר ועוד כמה דקות אמות אך אז הוא שלף חבל ונתן לי מכה שעילפה אותי. כאשר התעוררתי מצאתי את עצמי קשורה למדורת ענק ליד חברתי מריה שבערה באש ואת הליצן אוכל את ג'ק. כאשר גמר לאכול אותו הוא פנה לכיוון המדורה שלי ושלף גפרור, באותו רגע כל חיי עברו לנגד עיני. התחושה של האש חורכת את עורי הייתה כואבת ובלתי ניתנת לתיאור. הרגשתי את החום מתפשטת בגופי ואת צריבות האש. ידעתי שלא היינו צריכים להיכנס לגן השעשועים וכמו ילדה קטנה נכנסתי כדי לא להישאר לבד, כמו הפתגם 'הסקרנות הרגה את החתול' ובמקרה הזה אני הייתי החתול. מבעד לאש לא ראיתי את גן השעשועים, היה נראה כאילו נעלם לו מאמצע היער והשאיר אותנו למות.
בבוקר של אותו יום לא היה זכר לגן השעשועים ואני והחברים שלי מעולם לא נמצאנו.
