בוקר, הבוקר הצח של סן פרנסיסקו מעיר אותי משנתי העפופה.
היום הראשון של הלימודים היום, "אני לא יכול לחכות" אמרתי לאמי בצניות כאשר באה לראות שבאמת קמתי...
החלפתי בגדים והלכתי לקחת ארוחת בוקר, החלק שאני תמיד מדלג עליו עם כוס קפה גדולה... אז דילגתי עליו גם הפעם.
בבית הספר היה סבבה,
לקחתי את האוכל ואמא הקפיצה אותי כי היא הייתה צריכה את האוטו ולא היה לי דרך אחרת להגיע לבית הספר, וכן יש לי רכב משלי.
רציתי רק לגמור את היום לפני שיגלו את מה שקרה בבית הספר הקודם.
אני יודע שזה נשמע מוזר אבל אנחנו עברנו כדי שאני אוכל להשתלב יותר טוב ולשכוח ממה שהיה שם...
אני לא רוצה שהם יגלו שאני עברתי...
לא משנה אין סיבה לדבר על זה.
בכל מקרה אחרי שנתקעתי בקצה שולחן, שחכתי את הארוחת הצהריים באוטו, כמעט איחרתי לשיעור כי הלוקר לא נפתח, והלכתי לאיבוד ברחבי בית הספר חזרתי הביתה.
אבל לא לבד חזרתי עם מישהי ממש נחמדה שפגשתי, היא עזרה לי לפתוח את הלוקר, ללמוד לנווט ברחבי בית הספר וחלקה איתי את האוכל כי שכחתי את שלי... ונראה לי שאני מחבב שאותה.
יש לה שיער חום קצר ממש יפיפה ועיניים כחולות, יש לה נמשים כאלה חמודים והיא ממש נחמדה, בכל מקרה כל זה לא משנה כי בגגע שהיא תקלות את התמונה המשפחתית על האח שלנו בבית היא כבר לא תרצה בחברתי כי היא תגלה את הסוד שלי, ואני יודע שאתם חושבים "אז למה הבאתה אותה לבית שלך גאון?" אבל אמרתי לה שהיא יכולה לבוא לבקר כשתרצה והיא אמרה שהיא יכולה לעזור לנו להתמקם ולהכיר לי את האזור עם אני רוצה ושהיא פנויה היום כי יש להם בבית אורחים שהיא לא רוצה לבגוש אז היא בורחת מה הבית היום אז אמרתי לה לבוא אליי...
ראיתם שזה מסובך להסביר אפילו...
היא ראתה את התמונה ואמרה "איזה חמודות אחיות שלך" "אבל איפה אתה פה?" "יש לי רק אחות קטנה אחת... ואני גם שם..." השפלתי מבט מנסה לקוות שלא תתחיל לצחוק או משהו "אז אתה עברתה ניתוח או משהו?" "זה כאב?" היא שאלה והרמתי את ראשי מבולבל, היא לא מבולבלת? היא לא תצחק על הסוד שלי? אבל איך ? היא יודעת עכשיו שייתי פעם בת ... אולי היא מחכה למחר לספר לכולם? "זה לא כאב, את לא מתכוונת לספר לאף אחד נכון?" שאלתי חושש במבט המכיל טיפה עצב בעיניים "אני לא רואה סיבה לספר זה החיים שלך ועכשיו אתה הוא ולא היא אז אם אתה לא רוצה לספר אני לא אספר" חשתי הקלה וחיבקתי אותה. באותו הרגע ידעתי שפה מקומי ופה אני יכול להשתלב, פה לידה אוחז בידה. אני הבנתי סופית שאני לא מחבב אותה אני אוהב אותה על זה שקיבלה אותי כמו שאני והבינה והייתה פשוט מישהי תמיד.
