Mine

פרק 11 - מייקל וואיט

אתה תתחרט על היום בו הכרת אותי, והחלטת לקחת אותי לאישה.
אתה עומד לסבול - לוקאס סמית׳.

אני שבורה.
כי הוא שבר אותי.
הוא הרס אותי.
הוא הפך אותי למה שהייתי.
לילדה המפוחדת, השבירה, הזעירה נפשית.
אני מרגישה כאילו אין טעם להמשיך.
אין טעם להיות פה.
לא, זה לא חוזר אלייך.
הדיכאון המזדרגג לא חוזר אלייך.
אבל הוא כן..
לא. את לא יכולה לתת לו להרוס לך שנים של בנייה עצמית מחדש.
אבל...
זה בדיוק מה שהוא עשה...
אני פשוט לא רוצה להיות פה יותר.
וקשה לי
כל צעד יותר מעיק מהקודם.
שהסיוט הזה יגמר מתישהו.
בבקשה.
אבל הוא לא הולך לצאת מזה בקלות
הוא הרס אותי
ואני? אני אהרוס אותו
אני אהרוס אותו ברמה שהוא יתחרט על היום שבו הוא נולד.
ויש לי איך לעשות את זה.

״היי לוקאס״ אני יורדת לסלון, רואה את לוקאס על הספה עם איזה זונה אקראית.
״היי..?״ הוא אומר מבולבל ואני מחייכת אליו חיוך מזוייף, ממשיכה בתוכנית שלי.
אני הולכת לגרום לו להתאהב בי
כל כך חזק
ואז?
אני אעזוב
וזה?
זה ישבור אותו לרסיסים.
וזה מגיע לו.
על כל הסבל שהוא גרם לי,
זה פאקינג מגיע לו.
לקחתי תפוח מהמטבח ועליתי למעלה, לחדר.
״מה זה היה עכשיו?״ לוקאס נכנס לפתע
״מה זה היה מה?״ אני שואלת בתמימות
״את... לא כועסת עליי? או משהו כזה?״ הוא אומר, מתחיל לחשוד.
״לא אני לא. החלטתי שאם אני כבר גרה פה אני אעשה את חווית הנישואים קלה יותר לשנינו״ אני קוראת, זורקת את התפוח האכול לכיוון הפח וקולעת בול.
״או..אוקיי״ הוא מגמגם
הוא בא לצאת מהחדר אך לפתע עצר בדלת והסתובב אליי
״אני יודע מה את מנסה לעשות. זה לא יצליח לך. את נשארת פה. התוכנית שלך צפויה כל כך, למען השם!! מה חשבת?? שלא אדע?? עד כמה אני נראה לך טיפש??״ הוא צוחק בקול רם כשעיניי מתחילות לדמוע
אני עד כדי כך שקופה?
״בואי אחריי״ הוא אומר, מוביל אותי לעבר חדר קטן ודי חשוך, אני מסתכלת עליו מבולבלת.
״זה על כך שניסית לעשות עליי את התוכניות המזדורגגות שלך, את הולכת להישאר פה לכמה שעות טובות. בהצלחה בייבי״ הוא אומר, מנשק את קודקוד ראשי.
הוא זורק אותי לעבר החדר ונועל את הדלת מיד לאחר מכן.
התחלתי לבכות.
אבל ממש לבכות
בקולי קולות
הוצאתי הכל.
אני יודעת שאף אחד לא ישמע אותי, זה חדר אטום.
התחלתי להסתובב בחדר עד שראיתי פתח קטן שמוביל לעוד חדר שכזה, כנראה לוקאס כלא שם עוד כמה. הסקרנות הרגה אותי!! אני חייבת לבדוק מי שם.
זחלתי מהפתח הקטן וראיתי...
ראיתי משהו מושלם.
נער, בערך בגילי, אולי שנה יותר, עיניו ירוקות בהירות, שיערו השחור כפחם שהיה כבלורית מושלמת. גופו מלא הקעקועים והשרירים שבולטים מבעד לחולצתו הדקה. בהחלט חתיך.
הוא היה כבול, באזיקים.
הוא לא נבהל בכלל כשראה אותי, הוא פשוט הסתכל עליי באדישות והפנה את מבטו.
״היי...״ אני אומרת
היי? זה מה שיש לך להגיד עכשיו? אדיוטית שכמותך.
״היי״ הוא עונה
״למה אתה פה?״ אני שואלת
״כי בעלך טוען שגנבתי ממנו סכום כסף גדול״ הוא אומר
״ואני לא״ הוא מוסיף כמובן מאליו
״ואת?״ הוא אומר
סיפרתי לו... לפתע הרגשתי פתוחה
הרגשתי כאילו אני יכולה לדבר איתו על הכל.
פרקתי את כל כולי, הוא חיבק אותי ועברה בי צמרמורת כל כך טובה.

״שיט!״ אני אומרת בלחץ, עברו כבר כמה שעות!! עד עכשיו דיברנו!!
״אז... אני צריכה ללכת״ אני אומרת
הוא מחייך ״בסדר, היה לי כיף לדבר איתך סקיי״
״גם לי איתך, מייקל וואיט״ אני אומרת, מנשקת ללחיו ויוצאת מהר לפתח.
אני יוצאת, מגיעה לחדרי החשוך ורואה את לוקאס עומד שם.
לעולם, אך לעולם לא ראיתי אותו יותר עצבני ממה שהוא עכשיו.

אעאעאעאע נסיכות שלי!!!
מקווה שנהנתן מהפרק, פליז תצביעו ותגיבו את דעתכם זה ממש ממש יעזור לי :)
אוהבת אותכן הכייייי שיששש!! 😍😍