לפתע נכנסה לחדר אישה בשנות הארבעים לחייה
"שלום, ביתי"
הסתכלתי עליה בשוק.
זאת.. אמא שלי?
"מ..מ..ה?" רעדתי
"את כבר לא זוכרת אותי?" היא גיחכה ועשתה פרצוף העלבה מזוייף.
"איך אזכור אותך? את נטשת אותי עם אבי כשהייתי בת חצי שנה" גלגלתי עיניים בניסיון להראות כאילו לא אכפת לי, אך מבפנים? הייתי שבורה
חיפשתי אותה כל כך הרבה, עשיתי הכל כדי איכשהו ליצור איתה קשר..
"אז אני מבינה שאת הולכת להינשא?" היא שואלת בהתנשאות
"כן" נאנחתי
ראיתי את לוקאס יוצא מהחדר כדי לא להפריע לשיחתנו, בחירה טובה לוקאס.
"מה את רוצה ממני?" שאלתי, מנסה להגיע לנקודה
"אוי יקירה, זאת הקבלת פנים שלך אליי? לאמך?" היא שואלת, מניפה את שיערה עם היד שלה
"את לא ראויה להיקרא אמא" הסתכלתי עליה בעיניים מלאות שנאה והיא נרתעה קצת
"אז מה עם אביך?" היא שואלת, לא מודעת לעובדה שמאז שהיא עזבה הוא נהיה אלכוהוליסט
"הוא בסדר" אני משקרת "כאילו שאכפת לך" הוספתי במלמול
"מובן שאכפת לי, מה גורם לך לחשוב שלא?" היא מצחקקת ברשעות
"את מבחילה. מה את רוצה ממני?" קראתי
"שנים שחיכיתי לראות אותך ביתי, תמיד ידעתי איפה את, היה לי חוקר פרטי שעקב אחרייך תמיד. כשגיליתי שאת הולכת להינשא ללוקאס סמית' אמרתי לעצמי שכדאי לי להיפרד ממך לשלום, כי מי יודע מה יקרה איתך אחרי שתינשאו" היא אומרת ואני מותקפת בהלם
זה הלחיץ אותי... מאוד.. לא רק העובדה על החוקר הפרטי אלא גם המשפט האחרון שלה...
"ל..למה עז..בת אות..י?" אני ממלמלת בבכי
"מתוקה, יש דברים שאת לא צריכה לדעת" היא אומרת, יוצאת מהדלת ומשאירה אותי שם, מלאת שאלות.
לוקאס נכנס באדישות האופיינית לו.
"איך היה?" הוא שואל
"בסדר" אני עונה, לא מפרטת יותר מידי
"אני יודע שלא היה בסדר" הוא גלגל עיניים
אני לא עונה.
"את תעני לי כשאני מדבר אלייך!" הוא צועק
איך מצבי הרוח שלו יכולים להשתנות בין רגע? זה הגיוני בכלל?
"היה בסדר, רק דיברנו קצת והיא הלכה" אני אומרת באדישות
הוא חש שאני מרגישה לא בנוח, אז פשוט הנהן והפסיק לשאול שאלות.
"תרדי למטה כדי לאכול" הוא פוקד
"אני לא רעבה" אני אומרת
"זאת לא הייתה שאלה" הוא מגחך לעצמו
"תרדי לאכול, ואז תקבלי את עונשך על ניסיון הבריחה" הוא מוסיף
שכחתי מזה לגמרי.
הנהנתי באדישות וירדתי לאכול, אכלתי קצת מן המטעמים ועליתי לחדר, מחכה לנורא מכל.
**מפה זה מלוכלך**
לוקאס נכנס, "בואי אחריי" הוא אומר ומושך אותי בזרועי בחוזקה
נכנסנו לחדר האמבטיה, וכל האמבטיה הייתה מכוסה בקוביות קרח.
"תפשטי את בגדייך" הוא אומר
אני קופאת. אני לא עושה כלום.
"את רוצה שאני אפשיט לך אותם?" הוא שואל עם חיוך ערמומי
"ל..ל..א, אנ..י אפ..ש..יט את עצ..עצמי" אני מגמגמת
הפשטתי את בגדיי, נשארת רק עם חזייה ותחתונים, לפתע הוא פורץ בצחוק.
הבטתי בו במבט מבולבל
"תורידי גם את החזייה והתחתונים, מה חשבת?" הוא אומר
לא. אני לא מסוגלת
בלי שום התראה מוקדמת הוא בא והוריד לי ונשארתי ערומה כיום הולדתי.
רעדתי. ניסיתי להסתיר כמה שיותר את גופי
"פאק" הוא אומר ומסתכל עליי, נושך את שפתיו בסקסיות, כבר רואה את איברו הענקי בולט ממכנסיו.
פתאום אני מרגישה את זרועותיו זורקות אותי לתוך האמבטיה, אני מוציאה צווחת בהלה מפי.
אני בתוך האמבטיה. קר לי. כל כך קר לי.
"תוצ..יא או..תי" אני רועדת
"רק עוד קצת בייבי, תחזיקי מעמד" הוא אומר ומחזיק בי כדי שלא אצא
איבדתי את תחושת הרגליים, הידיים, איבדתי הכל.
"זהו" הוא מחליט. "תתלבשי" הוא פוקד
התלבשתי מולו והוא בהה בי כאילו אני איזה תמונת שמוצגת במוזיאון אומנות.
סיימתי להתלבש, ולפתע נשמעו יריות מבחוץ...
רק רוצה להודות לכולכן!! אתן מדהימותת!! אחת אחת! תודה לכן על הקריאה❤❤
אשמח שתצביעו ותגיבו מה דעתכם על הפרק, זה יעזור לי נורא!!!
YOU ARE READING
Mine
Romance"חוק ראשון: לעולם את לא מתנגדת לי, את מצייתת לי ואם לא יהיו לזה השלכות. מובן?" הוא אמר ושתקתי. "מובן?" הוא אמר קצת בצעקה הנהנתי. "חוק שני, את תצטרכי לזרוק את כל הבגדים החשופים שלך, בין אם זה שורטים חולצות בטן שמלות מיני או לא יודע מה" הוא המשיך: "חו...
