The Race ➸ המרוץ

0

עברתי על החומר שלי למבחן הענקי שלי שעומד להתקיים בזמן הקרוב. ברגעים כאלו, אני מצטערת שאני לא בחרתי באיזה מקצוע קל כמו פסיכולגיה, במקום רפואה.

״טאיי!״ איב, החברה הכי טובה שלי, צעקה מהסלון, גורמת לי לגלגל עיניים ולקום מהכיסא הנוח שישבתי עליו.
״מה איב?״ נכנסתי לסלון, רואה אותה שרועה על הספה, עם כירבולית שמכסה את כל גופה.
״את זוכרת מה יש היום?״ היא שאלה. כיווצתי את גבותיי בלבול, מנסה להזכר.

״נו טאיי, אני לא מאמינה עליך.״ היא רוטנת, זורקת עלי אחת מהכריות שהיו על הספה.
״שיט נו, שכחתי.״ כרגיל, אני שוכחת כל דבר שלא קשור לעבודה שלי או ללימודים.
״יש היום את המרוץ מכוניות הזה שסיפרתי לך עליו. אנחנו חייבות ללכת, וגם השגתי לנו כרטיסים בחינם!״ היא מחייכת בשמחה ואני גילגלתי עיינים.

״את יודעת שאני לא אוהבת את השטויות האלו איב,״ ניסיתי להתחמק, משלבת את הידיים שלי סביב החזה שלי. אני ואיב זה פשוט ההפך הגמור. בעוד שאני יותר מחושבת, אחראית ומסודרת, איב היא פשוט באלגן ענקי. היא לא חושבת לפני שהיא פועלת, היא מבולגנת בטירוף ואפילו אני לא אדבר על כמה שהיא לא אחראית. אבל היא בכל זאת- החברה הכי טובה שלי.

״בבקשה!!!״ היא התחננה, עוד שניה יורדת על הברכיים. ״אוקיי, אוקיי אני אבוא איתך.״ אמרתי בחצי חיוך, למרות שלא ממש רציתי. ״יש! ידעתי שתבואי!״ היא קמה לחבק אותי במהירות אבל העפתי אותה ממני בזריזות. ״איכס אל תגעי בי, זה פאקינג בוקר.״ נגעלתי והיא התרחקה ממני בצחוק, חוזרת לראות את הסרט המוזר שהיא רואה.
-----
בתמונה: לילי קולינס בתור טאיי.
אני חייבת לציין שזה רק הפרולוג, ההמשך הרבה יותר מעניין ואני אעלה אותו בקרוב.
תודה שקראתן❤️