someone like me|| Taekook

-פרק 4-

הפרק מוקדש כרגיל לבן אדם שהכי מצליח לעצבן אותי בעולם✌😋 shani10me אתה צריך להתחיל לקבל את הקנאה שלי!

נקודת מבט גונגקוק:
יצאתי מהכיתה שמח שיש לי סוף סוף חבר, שסוף סוף יש עם מי לדבר.
נסעתי לשירותים, עוצר בפתאומיות שאני קולט את נאמגון ויונגי עומדים באמצע הדרך ולא נותנים לי לעבור.
"א-אני צריך ל-לעבור" אמרתי מגמגם בפחד לא מסתכל בפניהם אלה על הרצפה.
נאמגון ויונגי תמיד היו בריונים כלפיי, הם תמיד מרביצים לי, מקללים אותי, ופוגעים בי ובגלל זה אני מפחד מהם.
"אויי לא שמנו לב, סליחה" אמר נאמגון ויכלו לשמוע את הציניות והזלזול בקולו.
הם זזו לצדדים ונתנו לי לעבור ולא חשבתי פעמים והתחלתי לנסוע במהירות מתרחק מהם מהר ככל האפשר.
לפתע מישהו החזיר בידיות שנמצאות בגב של הכיסא גלגלים וגרם לי לעצור בחוזקה ולגופי לעוף אחורה וקדימה.
נאנחתי בכאב מסובב את ראשי פוגש בחיוך השטני של יונגי אשר החזיק בידיות.
"מ-מה אתה ע-עושה?" שאלתי בפחד מסתכל על פניו המפחידות.
"עוזר לך" אמר בחיוך מלחיץ והתחיל להסיע אותי במהירות לכיוון השירותים.
הסתכלתי לצדדים בלחץ ופחד רואה אותנו זזים "ל-לא, ת-תעזוב!" אמרתי מפחד מסתובב מנסה להעיף את ידיו מהידיות של הכיסא.
אחריי כמה נסיונות הוא הוריד את ידיו מהידיות ועצר במקום.
הסתובבתי קדימה רואה את נאמגון עומד מולי גם הוא בחיוך לא מרגיע בכלל.
"ד-די, למה אתם ע-עושים את זה? בבקשה ממכם, פשוט תעזבו אותי" התחננתי לא מבין מה הם רוצים ממני.
הם הסתכלו עליי ושתקו כמה שניות ולאחר מכן התקדמו אליי שתיהם.
"ת-תרחקו!" אמרתי בקול גבוה.
לפתע יונגי החטיף לי סטירה וגרם לראשי לעוף לצד בחוזקה.
הדמעות עלו לעיניי ואיתן גם אנחת הכאב שיצאה מפי.
הרגשתי איך שורף לי באיזור הפצוע.
לאחר מכן גם נאמגון התחיל להרביץ לי ולתת לי בעיטות לבטן.
"ד-די" אמרתי מתחנן מתחיל לבכות מכאב.

ומפה אתם יודעים כבר את הצעקות והמכות

נקודת מבט טאהיונג:
רצתי לסוף המסדרון הולך אחריי קולות החבטות והצעקות עזרה של גונגקוק.
ראיתי את גונגקוק שוכב על הרצפה ודם מכסה את פניו, ושתי ילדים בועטים בו בחוזקה וזורקים עליו דברים בזמן שהוא מנסה לזחול עם ידיו הרחק מהם והם לא נותנים לו.
הכיסא גלגלים שלו היה זרוק הפוך בצד הימיני שלי והסתכלתי על המחזה בשוק ובכעס, כל כך הרבה כעס!
"תעזבו אותו חתיכת מטומטים!" צעקתי רץ אליהם ומעיף אותם ממנו גורם להם להרים את מבטם אליי וכך גם לגונגקוק.
"מה נראלכם שאתם עושים חתיכת זבלים מכוערים!? מי אתם שתגעו בו חתיכות של זבל מיותרות!" צרחתי עליהם נותן לאחד מהם סטירה ולשני נותן בעיטה לבטן.
"עוף מפה ילד, אל תתערב" אמר אחד מהשניים המכוערים שעמדו מולי.
"יש לי שם, חתיכת מכוער, ואתה לא תגיד לי מה לעשות חתיכת אשפה, כדאי לכם לעוף מפה למה זה לא יגמר טוב!" צעקתי עליו מסתכל עליו בפרצוף שונא.
מה נראה לו בכלל שהוא יגע בגונגקוק!?
מי הם חושבים שהם שהם יכולים להרביץ לו ככה?!
"פחחח, מי אתה חושב שאתה שאתה בא "ומאיים" עלינו ככה?" שאל הילד השני ובמאיים עשה מרכאות עם ידיו המכוערות.
"אני הילד שבגללו תבלו את כל שאר ימי השבוע במעצר פצועים ומגואלים בדם!" צעקתי עליהם מזועזע מההתנהגות שלהם.
"וואי איך אני מפחד! נאמגון שמעת? הוא ירביץ לנו" אמר הילד השני בציניות ונתן מכה קטנה לילד שעמד לידו.
הרגשתי איך העצבים בגופי גדלים והתקדמתי אליהם מתכנן כבר את האיזורים שבהם ירביץ אך לפתע הרגשתי את ידו של גונגקוק עוצרת אותי מלהמשיך ללכת.
"טאהיונג" אמר גונגקוק בלחש בזמן שאני הסתובבתי אליו, רק עכשיו נזכר שהוא פאקינג שוכב ברצפה מכוסה דם!
איזה טיפש אני!
במקום להתעסק בו התעסקתי בשתי סתומים האלה שלא שווים אפילו שזרת אחת שלי תיגע בפנים המזוהמות שלהם!
מהר התכופפתי לגונגקוק מסתכל עליו רואה את המחבלות שיש על גופו.
אני כל כך הולך להרוג אותם!
פרצופי הפך לכועס בזמן שהסתכלתי על גופו הפצוע של גונגקוק והרגשתי את ידו של גונגקוק נוגעת בלחיי הימינית " טאהיונג, תעזור לי, תעזוב אותם" אמר בקול שקט והסתכל על פניי.
הנהנתי אליו עוזב בעדינות את ידו ורץ להביא את הכיסא הגלגלים, הופך אותו חזרה לצורתו המקורית ומסיע את הכיסא בשיא המהירות לגונגקוק ששכב פצוע לבד על הרצפה הקרה.
כנראה שהשניים האלה ברחו, אני נשבע שאם עוד יד אחת שלהם תיגע בחלק מגופו הקטן של גונגקוק אני אשבור לשתיהם את הצלעות עד שירקו דם!
הנחתי את ידיי מתחת לבית השחי של גונגקוק ומשכתי אותו למעלה כמו שאתה מושך ילד קטן ומרים אותו.
הרמתי אותו לאט מניח אותו בעדינות ובאיטיות על הכיסא.
הוא נשען אחורה ונשף לרווחה.
"גונגקוק, בוא נלך לאחות" אמרתי הולך מאחוריו, מחזיק בידיות של הכיסא "לא צריך טאהיונג, פשוט תסיע אותי לשירותים, כל מה שצריך זה נייר וקצת מים" אמר משעין את ראשו אחורה כך שהרגשתי את שיערו פוגע בידיי.
הנהנתי מסיע אותו לשירותים.