someone like me|| Taekook

-פרק 7-

"אתה רוצה לבוא אליי אחריי הלימודים ללמוד למבחן במתמטיקה שאמור להיות בקרוב?" שאל גונגקוק בזמן שישבנו באמצע שיעור, כרגיל מאחורה.
מבטי היה תקוע על הוסוק כל השיעור.
הוא לא הצביע והצחיק את כל הכיתה כמו שהוא תמיד עושה אלא ראשו היה מונח על השולחן והוא לא הראה שום רוח חיים.
"כן בטח" עניתי ממשיך להסתכל על הוסוק החסר חיים.
"הוא מתנהג אחרת" שמעתי לפתע את גונגקוק אומר וסובבתי את ראשי אליו רואה אותו מסתכל על הוסןק בדאגה גם הןא.
"גימין שבר אותו" הנהנתי אליו חוזר להסתכל על הוסוק המסכן.
"הם היו ביחד 3 שנים ומתחילת הדרך הוא בגד בו הבן זונה הצבוע הזה" המשיך גונגקוק בכעס
"הוסוק נתן את כל חייו למערכת יחסים השיקרית הזאתי וגימין פשוט בגד בו והרס אותו, גימין היה הכל בשביל הוסוקי, הוא חשב עליו כל דקה ביום ולא הפסיק לדאוג לו, לדבר עליו, לשמור עליו, הכל" אמר גונגקוק בזמן שמבטו לא זז מהוסוק.
"גימין קטן וצבוע" מלמלתי בזמן שראיתי את הפרצוף הכועס של גונגקוק.

-

"הוסוק, קום" נתתי מכה קטנה להוסוק שהניח את ידו על השולחן וישן עליהם.
"יש הפסקה, צריך לצאת לבחוץ" המשיך אותי גונגקוק שישב על הכיסא לידי.
"אין לי כוח, עזבו אותי, צאו אתם" אמר הוסוק בקול חלש ואומלל.
הוא היה נשמע כל כך שונה, כל כך פגיע, חלש, עצוב, עייף, עזוב..
"יאלה צריך לצאת מהדיכי" גונגקוק אמר להוסוק וטפח על ראשו של הוסוק.
"אני לא רוצה לפגוש אותו" אמר הוסוק ולא הרים את ראשו מהשולחן.
"אתה צריך להראות לו שהוא לא מזיז לך, שאתה ממשיך רגיל והוא יכול לזנק לך!" אמרתי בנחישות שומע את אנחת היאוש של הוסןק.
"המקום היחידי שאליו הוא יזנק זה לזבל" מלמל הוסוק בכעס.

-

"בואו ללוקר" אמר גונגקוק שהניח את ספריו על רגליו והתחיל לגלגל את הכיסא ללוקר שלו.
התקדמתי אליו ואחזתי בידיות מאחורי כיסאו והסעתי אותו ללוקר.
"תודה" הסתובב אליי וחייך אליי, החזרתי לו חיוך מסתכל על הוסוק שהלך לידנו בשקט מחזיק בחוזקה בספריו ומצמיד אותם לחזהו בזמן שמבטו דבוק לרצפה.
"תחייך הוסוק" אמרתי לו וראיתי שגם גונגקוק סובב את מבטו אליו.
הוסוק הרים את מבטו וחייך חיוך גדול ומזוייף, הוא ממש לא ניסה להחביא את זה שהחיוך מזויף ומאולץ.
"הוסוק.. דיי" אמר גונגקוק בפרצוף מתחנן.
"די מה?" שאל הוסוק בתמימות.
"תפסיק להתנהג ככה, תתהנג עצמך" ענה לו.
"להתנהג עצמי? להתנהג עצמי גונגקוק?!" שאל הוסוק בעצבים "חבר שלי בגד בי, הבן אדם שהייתי לצידו 3 שנים מוזיינות מהחיים שלי והוא פאקינג שם עליי זין מתחילת הקשר הזה! הוא התנהג אליי כמו לזבל וגרם לי להיות עיוור מאהבה ולא לראות מה קורה סביבי, הוא בגד בי, זרק אותי.
הוא בגד בי עם הבן אדם שמרביץ לך! הבן אדם החרא הזה שאתה בעצמך לא סובל! אז איך אני יכול להתנהג כמו עצמי בזמן שאני בעצמי לא יודע מי אני עכשיו?!" צרח הוסוק במסדרון על גונגקוק.
"תירגע הוסוקי" אמרתי והנחתי את ידי על כתפו.
"א-אני מצטער" אמר גונגקוק מובך.
"סליחה שצעקתי עלייך, אבל אני כל כך מבולבל, בבקשה תבינו אותי" אמר הוסוק רגוע יותר.
"זה בסדר הוסוקי" חייך גונגקוק להוסוק.
"אנחנו איתך, אל תדאג, הכל יסתדר" המשיך גונגקוק.
"ה-הוסוקי" שמענו לפתע מאחורינו ומישהו משך בחולצתו של הוסוקי בקטנה.
זה היה גימין.
"מה אתה עושה פה?!" שאל גונגקוק והתחיל להאדים מעצבים.
"א-אני ר-רציתי לד-בר" אמר גימין בקול נמוך.
"אז תמשיך לרצות" אמרתי באדישות וכעס.
"יש לך 5 דקות" אמר לפתע הוסוק והסתכל על גימין המופתע והשמח במבט חסר רגשות.
"א-אוקיי" אמר גימין מתרגש וחיוך עלה על פניו בזמן שאני וגונגקוק הסתכלנו על הוסוק החסר רגשות במבט מופתע.
"מה אתה עושה?" אני וגונגקוק שאלנו ביחד מופתעים.
"בוא" אמר הוסוק ובא להחזיק בידו של גימין שהתרגש אך הוא שם לב למעשיו ועצר את עצמו והלך.
גימין השפיל את ראשו מובך ועצוב והלך אחריי הוסוק.
אני וגונגקוק הסתכלנו אחד על השני לא מבינים מה עןבר על הוסוק "אתה חושב שהוסוק יהיה בסדר?" שאלתי אותו "אני לא, אבל אני מקווה שכן" אמר גונגקוק והסתכל על הכיוון אליהם הם נעלמו.
"טוב אמרת ללוקר, אז ללוקר" אמרתי מעביר את המתח ורואה את החיוך וההנהון של גונגקוק.