But It Was Meant To Be

03|אין יותר סודות

נ.מ אדריאן
החלטתי שאני מספר לה כי אני בוטח בה.
ויש לי הרגשה שגם היא מסתירה משהו אז נראה לי שאם אני אגלה היא תגלה לי גם.
"טוב אני פותח ב3" אמרתי בלחץ "רק אל תבהלי טוב?" "1...2...(לקחתי נשימה עמוקה)3" ופתחתי.
מארינט השתנקה מהבהלה.
ואמרה בגמגום "אד..ריאן?" והתעלפה.
מייד עזרתי לה לקום ושמתי אותה על המיטה שלה.
לאחר בערך כמה שעות (ונראה לי שאיבדתי תחושת זמן מהלחץ) היא התעוררה,עזרתי לה לקום,היא הייתה נראית חיוורת ומזיעה.
"אל תתקרב אליי!" "זה בסדר אני לא אשרוט אותך או משהו" אמרתי בציניות "איך זה יכול להיות שזה אתה?!זה לא הגיוני!" ופתאום היא שאלה "רגע...איפה הגבינה?" ואז ראתה את פלאג אוכל הגבינה "מה...מה זה?" "אה הוא..זה הקוואמי שלי?" "המה שלך?" "קוואמי,נו זה שנותן לי את הכוחות" ופתאום פלאג התקרב אליה והסתכל אליה בצורה מוזרה ואז פתח את הפה כאילו בהלם.
הוא התקרב אליה ולחש לה משהו באוזן.
היא הנידה את הראש שלה לתשובה חיובית.

*בינתיים בבית אגרסט*

נטלי דפקה בדלת של אבא של אדריאן,הוא השיב לה "את יכולה להיכנס" היא פתחה את הדלת ואמרה "אדריאן לא בחדרו,אבל אני ראיתי לפני כמה שעות את החתול השחור יוצא מחלון חדרו" מר אגרסט הניד את הראש ואמר"הבנתי,עכשיו לכי.והתקשרי לאדריאן אמרי לו שיבוא הביתה במיידי" "אוקיי אדון אגרסט אני אעשה זאת תכף ומיד" "תודה נטלי"

*בחזרה למארינט*

נ.מ מארינט
פתאום נשמעה דפיקה בדלת,זה היה אבא שלי הוא שאל "הכל בסדר שם ילדים?" "כן,הכל מעולה" עניתי וגלגלתי עיניים.
פתאום הטלפון של אדריאן צלצל "זאת נטלי,אני חייב לענות".הוא אמר נשמע קצת מבואס.
הוא הלך לצד ודיבר בטלפון,ניסיתי להקשיב
לשיחה.ללא כל הצלחה כמובן.
הוא ניתק ואמר "אני חייב ללכת,מצטער מארינט" ואז הוא נתן לי נשיקה בלחי השתנה והלך.
עמדתי שם,לא ידעתי מה הרגשתי.
עצב,שמחה,התרגשות או אפילו כעס.הייתה לי סערת רגשות עצומה כלפיו אבל אני ידעתי שלא משנה מה אני אמשיך לאהוב אותו.

נ.מ אדריאן
נכנסתי לחדר שלי מהחלון, השתנתי חזרה וירדתי במדרגות ולחדר של אבא שלי
דפקתי על הדלת ושמעתי אותו אומר "תיכנס אדריאן" "נטלי אמרה לי שרצית לדבר איתי" "כן,תתקרב אליי בבקשה" הלכתי לכיוונו לאט עם ראש מורכן "תראה לי את שני הידיים שלך" "למה?" שאלתי בלחץ "תראה לי אותם".
הרמתי את כפות הידיים שלי.
הוא שאל אותי "מה זאת הטבעת הזאת?" "משהו שקיבלתי מתנה ממישהי" עניתי בחרטוט מוחלט "תביא לי אותה" "מה!למה?" "אני לא שאלתי אותך,אני אמרתי.תביא" הוא אמר קצת באיום "אני לא יכול" "אדריאן..." הוא אמר במבט מאיים "אני לא יכול אבא,הטבעת הזאת חשובה לי" "הבנתי אדריאן" הוא אמר מאוכזב.
"אדריאן,אני יודע" "יודע מה?" שאלתי קצת חושש "אני יודע למה באמת הטבעת שלך נועדה".

~~~~~~~
היוששש
אני יודעת שזה פרק קצר וממש לא מושקע אבל פשוט יש לי עומס בלימודים
אבל יש לי עוד הרבה הפתעות להמשך בשבילכם ❤❤