But It Was Meant To Be

07|שכולם יודעים

(נ.מ כותבת
בתמונה יש קצת ספוילר)
נ.מ אדריאן
"נינו אני אדבר איתך אחר כך אני צריך ללכת לדבר עם מא..." ואז הגיע הצלצול "לעזאזל!" אמרתי בכעס וקצת עצב "לא נורא אחי,תנסה בהפסקה הבאה" "אני לא יהיה עד פה עד ההפסקה הבאה,אני צריך להתאמן עם אבא של...,בעצם אני חושב שאני אוותר על האימון היום" "אתה בטוח אחי?לא אמרת שיש לך תחרות עוד מעט?" "יש לי עוד זמן עד התחרות,אוכל להתאמן גם ביום אחר" "טוב שאתה רוצה אחי" הוא אמר וחייך אלי.
ביעור התחיל והמנהל נכנס לכיתה "כולם לשבת בבקשה" אבל אף אחד לא שם לב אליו ואז הוא אמר בקול רם "כולם לשבת בבקשה עכשיו!" וכולם נבהלו, התיישבו ושתקו.

*שעתיים קודם*

נ.מ מנהל(😂)
נכנסתי למשרד שלי וישבתי לעבור על כמה טפסים ופתאום שמעתי רעש מוזר.
"מה..מה זה שם?" אמרתי בלחץ ופתאום מלא אקומות התאספו מול החלון של המשרד שלי בצורת פרצוף.
"מנהל,אני הוא עש לילה רציתי לבקש ממך טובה שתוכל לעזור לי במשהו קטן.
"מה...מ..מה אתה צריך?" "אני צריך שתקרין את מה שנמצא בתוך הדיסק און קי הזה בפניי הכיתה של אדריאן!" "ב..בס..בסדר רק עזוב אותי בשקט,בבקשה" "כרצונך..." ואז האקומות נעלמו.
(נ.מ כותבת
למען הפרוטוקול אני לא יודעת למה אבל נקראתי מצחוק כל כתיבת הנ.מ של המנהל)

*חוזרים לאדריאן*

נ.מ אדריאן
"למה הוא כאן?" שאלתי את נינו בשקט "אני לא יודע,זה כנראה משהו חשוב!" הוא ענה בלחש.
"יש סרטון שכולם חייבים לראות כולם להישאר במקומם חוץ ממך אדריאן,אני צריך לדבר איתך" "בסדר אדוני" באותו הבנתי שמשהו לא בסדר.
הוא אמר לי "תחכה לי בחוץ רגע" יצאתי החוצה ופתאום הוא סגר עליי את הדלת בחוזקה ונעל אותה "היי המנהל,תן לי להיכנס" דפקתי על הדלת בחוזקה ואז הוא התקרב לדלת,בהה בי וסגר את וילון הדלת.
ואז ראיתי את מארינט מתקרבת לכיוון הכיתה "מה קרה?למה אתה בחוץ?" מארינט שאלה אותי מופתעת וקצת מסוקרנת "אני לא יודע!הוא הודיע לכל הכיתה שרואים איזשהו סרטון שכולם חייבים לראות ואז הוא אמר לי לצאת החוצה כי הוא רוצה לדבר איתי ואז הוא פשוט נעל אותי פה בחוץ!" אמרתי מהר ובלחץ ומארינט הסתכלה עליי "של לא הבנתי כלום ושום דבר!" "אוקיי מה?!?" היא אמרה עם פרצוף לא מבין.
"אנחנו צריכים לגלות מה זה הסרטון ולמה הוא נעל אותי החוץ!" "הוא?מי זה הוא?" היא שאלה "המנהל!" "אההה, הבנתי" היא אמרה וחייכה ואני מנסה לפרוץ את הדלת.
"אדריאן תירגע!" היא אמרה ומשכה לי הכתף וניסתה לעצור אותי ובטעות בלי לשים לב בכלל, הסתובבתי וצעקתי עליה "אם את לא רוצה לעזור,אני לא צריך.עדיף שתלכי!" ואז הבנתי מה אני עושה וראיתי את המבט שלה על הפנים,כאילו היא רוצה לפרוץ בבכי,כאילו מישהו פגע בה והמישהו הזה הוא אני.
היא רצה לכיוון השירותים "מארינט חכי אני לא התכוונתי!" אבל זה היה כבר מאוחר מידי.

נ.מ מארינט
רצתי לשירותים בוכה,ובעיקר מופתעת.נכנסתי לאחד התאים ובכיתי.
טיקי שמעה שאני בוכה "מה קרה מארינט?למה את בוכה?" "אדריאן..." אמרתי מנגבת את הדמעות.
"את יודעת שהוא לא התכוון מארינט" "ומה אם הוא כן טיקי?מה אם הוא לא באמת אוהב אותי כמו שהוא אמר?" "הוא אוהב אותך מארינט,הוא כנראה היה עצבני וצעק בטעות,אל תיקחי את זה קשה מארינט,תנסי לסלוח לו" הסתכלתי עליה וחייכתי חיוך עקום.
"מארינט את שם?" שמעתי את הקול של אדריאן "מארינט אם את שם, אני רוצה להגיד שאני מצטער,לא התכוונתי למה שאמרתי,הייתי מבולבל ולא שמתי לב.רת יודעת שאני אוהב אותך ואני לא רוצה שתשנאי אותי בגלל משהו שטותי שקרה בטעות,אני מצטער מארינט.באמת שכן" ואז נשמע שקט,לא חשבתי פעמיים,ישר יצאתי מהשרותים וקפצתי עליו לחיבוק ענק.
"אאוץ',זה כאב" הוא אמר,חייך וצחק אליי תוך כדי ששנינו על הרצפה ואני עליו.
"אני מקבלת את הסליחה שלך" אמרתי וחייכתי אליו "וגם אני אוהבת אותך אדריאן,אתה יודע את זה" וחיבקתי אותו חזק וגם הוא אותי ואז הוא נישק אותי בלחי,הסמקתי.
ואז ראינו שדלת הכיתה נפתחה וכולם הסתכלו עליי ועל אדריאן אבל בעיקר עליו.
"למה כולם מסתכלים עלינו?" הוא לחש לי מסוקרן "אנחנו יודעים אדריאן" אליה אמרה לי "יודעים מה?למה כולכם ככה?קרה משהו?" אליה התקרבה אלינו ואמרה לאדריאן "אנחנו יודעים שאתה החתול השחור".
~~~~~~
היי,קודם כל אני מקווה שנהנתם מהפרק ושאתם במתח לדעת איך הם יודעים או שיש גאונים בינינו שהבינו :)
אני רק אגיד שהפרק הבא הולך להיות דיי ארוך אבל לביינתים אתם תישארו במתח...
אז עד הפרק הבא
הייתי פה ;)

נ.ב
לגביי הזמנים שאני מעלה פרקים,זה לא יהיה קבוע לפעמים זה יהיה כל יום או יומיים או שלושה ולפעמים גם שבוע אבל אני משתדלת להישאר פעילה ורוב הסיכוים שהספר הזה הולך להיות יחסית ארוך וכנראה יהיה ספר המשך❤