עולמות נפגשים, נכד וולדמורט *ננטש*

חברה שלי רוצה להיפטר ממני, אבל לא הולך לה

נקודת מבט: פרסי
אנבת' אומרת שאני צריך ללכת, אבל אני לא בטוח.
"אני לא רוצה לעזוב אותך" אני אומר לה.
"אנחנו נדבר באיריס-נט ואני אשלח לך מכתבים" היא מרגיעה אותי.
"אבל... " אני מתחיל למחות אבל אנבת' קוטעת אותי.
" פרסי! גם אני וגם אתה יודעים שאתה רוצה ללכת, להגן על אנשים זה בטבע שלך. "
" כן, אבל... "
" לא!" היא אומרת "לך תארוז תיק הדמבלדור הזה יהיה כאן בעוד ארבעים דקות."
נאנחתי והלכתי לארוץ תיק, שמתי בו קצת נקטר, אמברוסיה, חולצת מחנה, ג'ינס, בקבוק עם מי-ים ואת אנקלוסמוס שמתי בכיס שלי.
ויצאתי החוצה שם ראיתי את אנבת' מחכה לי והלכתי לכיוונה, כשהגעתי אליה היא נשיקה אותי נשיקה קצרה ואמרה. "אני אתגעגע אליך מוח אצה".
"ואני אלייך חכמולוגית". אני עונה.
אני שומע קול פקיקה חזק ומסתכל לכיוונו, אני רואה שם את דמבלדור.
מבטו נודד אל התיק שלי והוא אומר, "אני שמח שהחלטת לבוא."
"אתה מוכן?" הוא שואל.
"רגע, לא!" אני אומר במהירות, "אני מסכים לבוא רק עם אנבת' באה איתי."
" מוח אצה, מה אתה עושה?" אנבת' לחשה לי.
"אני לא נפרד ממך" לחשתי לה בחזרה.
דמבלדור נראה מהוסס והסתכל על הפנים שלי וכשראה את הנחישות שבהן הוא נכנע ואמר "בסדר אנבת' יכולה לבוא איתך. עכשיו אפשר לצאת?"
"כן " אני הולך לכיוונו ביחד עם אנבת'.
הוא נוגע בכתפי ובכתפה של אנבת' והרגשה מוזרה ממלאת אותי, כאילו מישהו דוחס אותי לתוך צינור.
ואז ההרגשה הפסיקה באותה מהירות כמו שהיא התחילה.
עמדנו באמצא רחוב מלא בשמש. 
הסתכלתי על הבתים מסביבי ולא ראיתי שום דבר יוצא דופן, דמבלדור הביא לי חתיכת דף ואמר "תקראו ואז תחשבו על מה שקראתם."
לקח לי קצת זמן להבין שכתוב על הפתק כיכר גרימולד מס' 12 בגלל הדיסלקציה שלי, אבל כשחשבתי על מה שקראתי בין שני הבתים שמספריהם הם 11 ו-13 צמח בית מס' 12.
"ניכנס" שמעתי את דמבלדור אומר ושמתי לב שפי פתוח, מיהרתי לסגור אותו ומיהרתי אחרי דמבלדור ואנבת' שהתחילו ללכת אל תוך הבית.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
יצא פרק קצת קצר.

החלטתי שאנבת' תבוא עם פרסי.

מקווה שנהנתם מהפרק.

ותגובות יתקבלו בברכה💙😊