עולמות נפגשים, נכד וולדמורט *ננטש*

אני נקרא למשרד המנהל

כמה שעות לפני כן...
מחנה החצויים

נקודת מבט: פרסי
זה עוד יום רגיל במחנה, קמתי בבוקר, עצבנתי את קלאריס, אכלתי, עצבנתי את אנבת', הלכתי להתאמן, כמעט נהרגתי בקיר הלבה... יום רגיל.

הלכתי לביתן פוסידון והתכוונתי להתרסק על המיטה כשקונור שוד, בן הרמס הגיע אלי מתנשף אחרי ריצה "יש מתקפה של מפלצות בחוץ" הוא מתנשף,ונאנח בעייפות כשאני קופץ בערנות מחודשת ורץ אל מחוץ לביתן תוך כדי שאני שולף את אנקלוסמוס - החרב שלי, כשהיא עדיין בצורת עט.

בזמן שאני רץ אני חושב על החברים שלי, ליאו, הייזל, ניקו, פייפר וג'ייסון שנמצאים עכשיו בסיור במחנה יופיטר רק אנבת' ויתרה על הסיור בגלל שיש לה הרבה עבודה לעשות לבית הספר שלה.
לכן גם אני נשארתי.

המחשבות שלי נקטעו כשהגעתי לגבול המחנה, אני רואה שלוש אמפוזות חושפות  שיניים ניצבות מול החניכים ותוקפות אותם.
בשנייה שיצאתי מהגבולות הקסומים של המחנה האמפוזות הפנו את ראשן לכיווני בתזמון מושלם, אולי הן תכננו את זה?
והסתערו לכיווני.
אני פותח את הפקק של אנקלוסמוס במהירות ומניף אותה כשהיא כבר חרב,אני דוקר ומשסף את המפלצות, לא שם לב את מי מהן אני הורג בזמן שאני הודף אותן לאחור.
כשאני רץ קצת לאחור אני רואה שנשארה רק אמפוזה אחת וכועסת מאוד שמחכה להסתער עלי.
אני מכין את עצמי להניף את אנקלוסמוס כשפתאום האמפוזה מתפוררת ומאחוריה אני רואה את אנבת' עם הפגיון שלה מונף.

"חכמולוגית!" אני קורא לה בשם החיבה שהדבקתי לה, היא פונה אלי ורצה לכיווני, כשהיא במרחק קרוב מספיק בשביל שאני אשמע אותה היא אמרה, "היי מוח אצה, היא קוראת לי בשם החיבה שהיא נתנה לי, כירון רוצה שתבוא לבניין המרכזי" היא מודיעה לי ומושיטה לי את ידה וכשאני תופס את היד המושטת כשאנחנו מתחילים ללכת לכיוון הבניין המרכזי.
אנחנו מגיעים לבניין ונכנסים אליו כשאנחנו מחזיקים ידיים...

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אני מקווה שאתם אוהבים את הפאנפיק.

הפרק הזה היה קצת חסר פואנטה אבל הוא חשוב לפרק הבא.

אני מקווה להעלות את הפרק הבא בעוד יומיים.

תגובות יתקבלו בברכה🌊😊