עד הערב של אותו היום, הבנתי שאירועי הימים האחרונים הם יותר מדי בשביל שאתמודד עם זה לבדי. למסקנה הזו הגעתי כשנהגתי בדרכי חזרה מהעבודה ועברה בראשי המחשבה שאולי זה לא יהיה כל כך נורא אם אעבור תאונת דרכים ואהיה רדום לכמה ימים; חשבתי שרק ככה אוכל להפסיק להתייסר על כל מה שקרה עם אור, רק ככה לא ארגיש רע כל כך.
לאחר שהפנמתי את עצם המחשבה הנוראית שחשבתי, הבנתי שאני חייב לדבר עם מישהו.
בשעה עשר בלילה, פגשתי את נמרוד בבר רנדומלי בסביבה, ובתור התחלה הזמנתי לנו שני שוטים של ערק.
"לחיים," החוויתי לעברו לפני שגמעתי במהירות את המשקה החריף.
"אתה נראה על הפנים." נמרוד קבע כשבחן את פניי, ובוודאי שם לב לשקיות השחורות מתחת לעיניי. "זה בגלל שהתגעגעתי אליך." התבדחתי במרירות, והוא גלגל לעברי עיניים.
נמרוד ואני באמת לא התראינו זמן די רב, ולמעשה, הפעם האחרונה שיכולתי לחשוב עליה הייתה באותו השבוע בו פגשתי את אור לראשונה, ממש כמה ימים אחרי. למרות שהתבדחתי, היה בדבריי שמץ של אמת, ואני בטוח שגם נמרוד ידע זאת.
"אידיוט. נו, אז מה עבר עליך?" הוא הביט בי במבט רציני לפני ששתה את השוט גם הוא.
"אתה בטוח שאתה רוצה שאני אפול עליך עם כל החרא שלי כל כך מוקדם בערב?"
"אני חי בשביל זה." אמר בסרקזם ואז הרצין, "דבר."
ואז סיפרתי לו. הכל.
סיפרתי לו על אור, הבחורה איתה התחלתי בבר רק לפני מספר שבועות, זו שקיבלה רושם מוטעה ולקחה אותי לשירותים בסוף הערב כדי לרדת לי, החלק היחיד בסיפור בו הוא עצר אותי והיה חייב להגיד, "גבר, תמיד ידעתי שיש בך מכונת זיונים, אבל בחורות שיורדות לך בשירותים סתם ככה זה כבר שיא חדש."
בתגובה קראתי לו "מפגר" והמשכתי לספר על הרגע שבו הבנתי שהיא חשפנית, ועל כל רגע אפשרי שעבר מאז אותו לילה, כל רגע כזה עבר במחשבות עליה, וכך היה כבר כמה שבועות ארוכים. סיפרתי לו על כך שגיליתי שהיא גרה במכונית שלה והכנסתי אותה לבית שלי, ועל כך שהיינו ביחד בלונדון ועל הרגע שחזרנו והבנתי שהחיים איתה מלאים בקשיים שלא יכולתי לשאת.
"אז בעצם נפרדת ממנה רק בגלל שאתה קנאי מסריח?" נמרוד שאל, ואני התעצבנתי. "לא, נפרדתי ממנה בגלל שאני אוהב אותה." לראשונה הודיתי בכך בקול רם. "תגיד, אתה שומע את עצמך לפעמים?"
"אתה לא מבין איך אני מרגיש כל פעם שהיא חוזרת מהעבודה ומנשקת אותי. זה כאילו אני כלום בשבילה, רק אחד מתוך איזה עשרים גברים שהיא ראתה באותו יום. אני אוהב אותה, והיא אוהבת אותי בחזרה עד שהיא צריכה ללכת לעבודה ולמצוץ לכל מי שמוכן לשלם." הייאוש שלי גבר ואז גמעתי בזה אחר זה את השוט שלי וגם את השוט של נמרוד.
לראשונה באותו הערב, נמרוד הביט בי במבט של מי שמבין את הצער שלי ואת הבעיה שאליה נקלעתי. הוא נראה כמהרהר במחשבותיו לכמה שניות לפני ששאל, "אתם רק מזדיינים?"
"מה?"
"הדבר היחיד שאתם עושים ביחד זה להזדיין?" שאל שוב.
"מה הקשר?" לא הבנתי לאן הוא הולך עם זה.
"נו תענה כבר."
"לא, זה לא."
"אז למה שתרגיש כמו אחד מהלקוחות שלה? אז בסדר, היא מפלרטטת איתם ויורדת להם אבל זה הכל. לך תדע אם היא בכלל זוכרת את השם שלהם. היא עושה את זה בגלל שהיא צריכה כסף, אבל אחר כך היא יוצאת משם ולא רואה אותם יותר, ואז היא מגיעה לבית שלך וישנה במיטה שלך ומעבירה איתך את הזמן שלה, לא בגלל שאין לה משהו יותר טוב לעשות, אלא בגלל שהיא רוצה. אה ותקן אותי אם אני טועה, אבל זאת היא שאמרה לך שהיא אוהבת אותך ושרצתה לנסות לתקן את הדברים ביניכם גם אחרי כל החרא שאמרת לה. אז אני לא יודע מה אמרת לה, אבל אני יודע שאתה יכול להיות זבל אידיוט כשאתה רוצה, בעיקר אם ויתרת על מישהי שאתה אוהב רק בגלל שהיה לך קצת קשה."
נמרוד הזמין לנו עוד סיבוב של שוטים ואני שתקתי. הוא שתה את הכוסית כשהמשיך להביט בי, מנסה לפענח אותי.
לאחר שתיקה ארוכה, לבסוף נאנחתי.
"אני ממש אידיוט, אה?"
"כן. אז עכשיו אתה חוזר הביתה, ומחר על הבוקר אתה מופיע בפתח הדלת שלה, יורד על הברכיים ומתחנן שהיא תסלח לך תקבל אותך בחזרה למרות שאתה דפוק. ואז אתה עובד על הדימוי העצמי המחורבן שלך ומתחיל להבין שאם היא רואה בעבודה עשרים גברים כל יום ועדיין חוזרת אליך, כנראה שיש בך משהו."
"אוהב אותך אחי." אמרתי ומשכתי אותו לחיבוק.
"דביל. אוהב אותך גם."
YOU ARE READING
לילות של אור
Romance- סיפור גמור - לאחר שנתיים של זוגיות יציבה ושגרתית, עידן נפרד מבת זוגו בחיפוש אחר ריגושים. הוא עובר לגור בצד השני של העיר, ובתוך כל החושך בחייו הוא פוגש את אור, חשפנית יפהפייה עם חיים מבולגנים והתנהגות מסתורית. עידן נסחף אחרי אור אל תוך העולם שלה ו...
