פרק 3 (33)
נקודת מבט הארי;
קמתי בבוקר למשמע בכי שנשמע מהשירותים.
התקדמתי לכיוון השירותים ודפקתי כמה פעמים על הדלת בעוד שעיניי חצי פתוחות.
הדלת נפתחה באיטיות ואלסה הציצה מן הצד השני. לחייה היו רטובות, עינייה היו אדומות ושקיות הופיעו מתחת לעינייה העייפות. היא לבשה גופייה לבנה ומכנסון כחול וראשה הקירח היה חשוף.
"הערתי אותך?" היא שאלה כאשר שמה לב שבהיתי בה. היא ניגבה את פנייה במגבת האדומה שהחזיקה בידה וחייכה חיוך עייף.
"לא. כבר קמתי." שיקרתי. "הכל בסדר?" שאלתי.
"הכל מצויין." היא אמרה וכשהבטתי בה בהרמת גבה היא נאנחה ואמרה, "הקאתי, אבל אל תדאג! אני פשוט חושבת שהעוף שקניתי אתמול היה מקולקל." היא אמרה. חייכתי וחיבקתי אותה קלות.
"אמרתי לך לא לקנות את העוף הזה." צחקתי והתקדמתי לכיוון הסלון, ששם, להפתעתי, ישב נייל.
עיניו סרקו את גופי וחיוך מטופש עלה על פניו, "בוקר טוב האז!" הוא קרא.
"בוקר טוב." חייכתי והתיישבתי לצידו. הטלוויזיה הייתה כבויה ושיערתי שהוא עסק בפלאפון שלו עד לפני שהגעתי.
"לא חשבתי שתקום כל כך מוקדם." הוא הרחיק את הפלאפון שלו ממני והרים את מבטו אליי.
"גם אני לא, אבל אלסה העירה אותי." לחשתי והבטתי בנייל המשועשע.
"גם אותי." הוא היזדה עם דבריי.
שתקנו.
נייל היה עסוק בפלאפון שלו ואני לא רציתי להפריע לו.
"זאת לא הפעם הראשונה שאלסה מעירה אותי." נייל נאנח והניח את הפלאפון שלו על השולחן.
"לא פעם ראשונה? איך היא כבר מעירה אותך?" שאלתי בגיחוך קל.
"אני כבר חושב שאיזה שבוע היא קמה בבוקר מקיאה ובוכה, אני באמת לא הבנתי איך היא לא העירה אתכם. אתם כאלה ישנונים." הוא צחק אך אותי זה לא הצחיק.
"שבוע?" זקפתי את גבותיי.
"יש מצב שיותר ולא שמעתי?" הוא שאל בפליאה.
הנדתי בראשי, "אתה חושב שקרה לה משהו?"
הוא משך בכתפיו והחליק את הפלאפון שלו מהשולחן לידו. "חייב לענות." הוא חייך והראה לי את מסך הפלאפון שלו המחכה לתשובה אם לסנן או לענות.
הנהנתי בראשי והוא התקדם בקלילות לכיוון חדרו.
לא עבר הרבה זמן עד שאלסה הופיעה עם אותו לבוש רק שהפעם שיער חום קצר וחלק היה על ראשה.
"מה אתה אומר?" היא שאלה בחיוך של ילדה, "החלטתי לנסות פאה!" היא אמרה בהתרגשות והמשיכה, "ותמיד רציתי להיות בעלת שיער קצר כהה וחלק." היא העבירה את ידה באושר על השיער המזוייף.
קימטתי את גבותיי, בכעס. לא על עלייה, על עצמי. "את אמרת לי שהתחלת להקיא רק הבוקר."
"טוב, כי זה נכון. למה קרה משהו?" היא התיישבה לצידי.
נאנחתי, "זה לא נכון. התחלת מלפני שבוע. קרה משהו? זה המחלה? זה ה-"
"לא!" היא קטעה אותי כשצעקה. "לא קרה כלום, לא רציתי להלחיץ אותך אבל זה סתם ווירוס או משהו כזה, אני אהיה בסדר." היא חייכה חיוך מחשיד.
ואני שתקתי. מהנהן בחשד ונותן לה להמשיך בשמחתה על הפאה שקנתה.
פרק 4 (34)
נקודת מבט אלסה.
"אלוהים." מלמלתי בעוד שראשי מעל האסלה ודמעותיי חונקות את גרוני.
שבוע וחצי שההקאות בבוקר לא מרפות ממני.
"אלסה!" הארי צעק מבעד לדלת.
"אני מתקלחת!" שיקרתי ובמהירות פתחתי את זרם המים במקלחת ונכנסתי אל המקלחת כשבגדיי על גופי.
"את הקאת. שוב. נכון?" הארי נכנס, הווילון היה הדבר היחיד שהפריד בנינו אך עדיין יכולתי לראות את פרצופו הכועס בראשי.
"לא." מלמלתי והגברתי את זרם המים הקרים אשר הרטיב את בגדיי.
"את משקרת." הוא קבע. הוא ידע.
"תפסיק." דרשתי וסגרתי את ברז המים. "זה רק ווירוס אמרתי לך."
"קחי. אנחנו צריכים לדבר." הוא זרק מגבת מבעד לווילון. מגבת שלא היה צורך בה כלל.
פתחתי את הווילון ויצאתי מהמקלחת. עיניו הירוקות של הארי התרחבו כאשר ראו את בגדיי סחוטים ממים.
"אלוהים." הוא סינן בעצבים, "מה הבעיות שלך אלסה?" הוא אחז במותניי וקירב את גופי לשלו.
"איזה מהן? המחלה? הדו קוטביות? השיער? ה-" נקטעתי כאשר הארי ליטף את פניי הרטובות.
"בואי." הוא אחז בידי וגרר אותי לחדרי.
הבטתי בחדר ואז בהארי.
"למה את משקרת לי?" הוא נעמד מולי.
"אני לא." הבטתי ברצפה הנקייה.
"אין לך ווירוס, אני צודק?" ידו החמה ליטפה את סנטרי והרימה את ראשי. מכריחה אותי להביט בעיניו העמוקות.
"לא." ניסתי להזיז את ראשי אך לא בהצלחה.
"בבקשה, תגידי לי, אני חבר שלך, תסמכי עליי." מבט היה נוקשה אך קולו התחנן ונשמע מיואש.
"ההקאות, זה וירוס. אין לי מה להוסיף." דחפתי את ידו והתקדמתי לכיוון המיטה.
"ממה את מפחדת כל כך?" הוא צעק.
היינו במרחק די גדול אך יכולתי להרגיש את חום גופו לצידי.
"מכלום."
"אז מה לעזאזל את מסתירה ממני אלסה?" הוא צעק ביאוש.
"כלום הארי!" צעקתי.
"אלסה! מה לעזאזל נדפק בך!" הוא צעק ודפק את ידו על הדלת.
"זה! זה מה שנדפק בי!" צרחתי וזרקתי לעברו את השקית.
"מה זה?" הוא מלמל ופתח את השקית.
"בדיקת הריון." לחשתי והשפלתי את ראשי.
"מה...את..."
"אני בהריון."
YOU ARE READING
My Friend's Cousin - Harry Styles Fanfic
Fanfictionהשמיים היו בגוון סגלגל, כמו כל ימי שלישי בשעה חמש.
