אני אוהב את זה,אני אוהב את החוצפה שבה,את ה"ערסיות" שהיא מוציאה לפעמים,את זה שהיא מעלה לי חיוך.
אבל יש דבר אחד ואותו אני הכי שונא,זה שאנחנו ידידים,לפחות בשבילה.
לא ידעתי שאחרי הטיול אני אפול לבור הזה.
היא מושלמת,יש בה הכל,היא משתפת אותי, היא בוכה אית...
הנה עוד טיול,חרא,כמו כל פעם שאני אסבול ואתלונן על כמה שבאלי כבר הביתה,טיול של שני לילות שלושה ימים שאני רק ארצה לכל מקום שהוא לא טיול שנתי. "תחייכי קצת מה יש" המחנכת שלי אמרה וגילגלתי עיניים בתגובה. עליתי על האוטובוס,ישבתי באמצע בצד של החלון וכמו כל נסיעה ובמיוחד ארוכה התחילו הכאבי ראש והשיעמום האין סופי. הכיתה הייתה מופרדת בנסיעה, הבנים עם הכיתה המקבילה וכל הבנות עם החצי השני. יהונתן הוא הילד שיש לי איתו את הקשר הכי טוב בכיתה,זה לא "שלום שלום" כזה,זה יותר מזה אבל לא יותר מדי. "לורה זוזי" אלינוי צעקה לי כשהייתי עם האוזניות עד שהעיפה אותם ממני כי לא שמעתי והתחלתי לצרוח עליה. הסתכלתי על ה"נוף" שהיה מחוץ לחלון,על כמה באלי הביתה ולמה שכנעו אותי לצאת לטיול הזה? ישבתי על הרגליים והתחילו לי הכאבים מכל הגוף-ראש,רגליים,בטן. "לורי את בסדר תכף אנחנו מגיעים" שוב המחנכת הזו. "מתי זה תכף" שאלתי אותה,"שתי דקות ואת יורדת ראשונה לכי תחכי ליד הדלת" היא רוצה תמיד לטובתי אבל אני לא סובלת אותה. ברגע שהיא נתנה לי אישור לרדת,לקחתי נשימה עמוקה,התחלתי להירגע והאנרגיות שתמיד יש לי התחילו לבעור בי. הגענו למסלול החרא הזה, מלא סלעים,חול,כל מה ומי שאני לא סובלת מתרכז במקום אחד. היו שם מלא עליות וירידות, מסלול סביר כזה,5 קילומטר שצריך לעבור. היינו צריכים להתעזר ביתדות ברזל חלודות שהיו שם בכדי שנעלה ונרד," עזרה" יהונתן שאל אותי,יהונתן הוא הילד שיש לי איתו את הקשר הכי טוב בכיתה,זה לא "שלום שלום" כזה,זה יותר מזה אבל לא יותר מדי,קשר מוזר. הוא חמודי כזה אבל לא הטעם שלי,אחלה אישיות,אבל הוא לא...לא,פשוט לא. "לא חיים" ניפנפתי אותו. לא היה לי כזה אכפת ממנו, כאילו,אני עצמאית,למה שאני אצטרך עזרה??! "לורה תעשי לי שק קמח" אלינוי ביקשה ונמנעתי מלהגיב את זה שלא באלי אז העלתי אותה על הכתפיים שלי כי זה יותר נוח בשבילי. זה היה יום יותר מדי מעייף,באמת שנמאס לפעמים מלהיות עם הכיתה הזאת אבל יש פה אנשים שאני אוהבת ומוכנה להיות פה רק בגללם. אחרי האוכל הייתה לנו מסיבה שכבתית באולם האכסנייה,התלבשתי כמו שאני אוהבת,מה שמחמיא לגוף שלי,מה שאני חושבת שמתאים למקום,לזמן,לאנשים מסביב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
היה כיף דווקא,ממש נהניתי,היה זורם והעייפות נעלמה ממני, האנרגיות השתוללו ולא נרגעו. לקראת שעה 23:00 עשינו מדורה והרוב לא הגיעו לזה אבל אני ויהונתן דווקא הלכנו ונשארנו גם אחרונים,המורים מזמן כבר לא היו שם והתחלנו שייה שם,התכסתי בשמיכה ושמתי על הרגליים שלו את הראש שלי,הוא שיחק בשיער שלי וליטף אותו. "למה לא היה לך כוח לכלום היום" הוא שאל אותי,"כי ככה זאת אני" עניתי,"טוב זה נכון" הוא השיב מהר וצחק עליי. "מה את יודעת עליי" הוא שאל אותי באמצע,"שאתה זיין" השבתי וחייכתי מתוך הבושה שאשכרה אמרתי את זה. "אני לא זיין" הוא קבע ועמדתי על שלי:"יהונתן אתה זיין תעשה לי טובה כל שני וחמישי אתה במיטה עם מישהי שהיא לא חברה שלי דופק וזורק אז אתה לא זיין" הכנסתי לו את זה עמוק לנשמה. "אז בשבילך אני זיין וזהו" הוא שאל אותי,"לא רק דווקא" השבתי בידיעה שאין בו הרבה,"אז מה אני בשבילך" הוא שאל שוב ושוב,"אתה ידיד טוב" השבתי והסתכלתי בטלפון,מנסה להימנע מכל השיחה שנוצרה פה. "מה אתה חושב עליי" שאלתי אותו,"שאת חמודה מאוד ולא רק ערסית או משהו ויש לך אישיות את לא מרבה לספר למישהו לא קרוב אלייך על החיים האישיים שלך" הוא השיב,הופתעתי,לטובה. "אתה חתיך והבושם שלך ממכר אותי הנה משהו שרצית לשמוע" אמרתי לו ושנינו חייכנו. "את יפה זה בטוח" הוא אמר וחושב שזה יקנה אותי,"אתה יודע שהמילים שלך לא קונות אותי נכון" שאלתי אותו,"כן אני יודע" הוא ענה וליאל התקשר אליי,אח שלי,הוא הקטן מבינהם. הוא אחד האנשים שהכי חשובים לי בעולם ואם מדברים איתי עליו אני בוכה כנראה,וגם בשיחה זה היה ככה,קשה לי ללכת ממנו,ריחוק ממנו זה דבר שאני שונאת עם כל זה שאני רבה איתו מלא,אבל זה עושה לי טוב לפעמים. כמובן שבכיתי,ליד יהונתן עוד. "מה את בוכה משוגעת" הוא חיבק אותי,"אתה יודע שהוא חשוב לי" השבתי לו מהר,"אני יודע אבל לא עד כדי כך" אמר והסתכל עליי. "למה לא הייתה לך חברה עד היום" הוא שתק,שרר שקט שהקשה עליו לענות ולהגיד את שלו. "למה לך לא היה לורן תסתכלי על עצמך" הוא ענה והתחמק לא אהבתי את זה. "כי אני לא רואה את זה קורה כרגע,אל תחמק יהונתן למה לא הייתה לך חברה אם כל שבוע אתה מזדיין" שאלתי שוב. "בדיוק כמוך,אני לא מוצא את הזוגיות הזו, אף אחת לא מחזיקה אותי כמו שצריך ואני לא אותה" הוא השיב ועדיין לא ענה כמו שצריך. "אז למה אתה מזדיין בשביל מה כאילו מילא היא הייתה חברה שלך אבל היא דף בשבילך" המשכתי והתעקשתי. "כי זה ממלא אותי,זה חלל ריק וזה שיש לידך מישהי זה עוזר לי אם זה בזיון ואם זה לפחות זה שהיא סתם מדברת איתך ואתה פורק לה" הוא ענה על זה,סוף סוף,הוא אומר את האמת סך הכל,אני יודעת שיש לו הרבה מה להגיד והוא לא עושה את זה, לא מוציא. "היית רוצה לזיין אותי" שאלתי אותה,אבל בכנות,"לורן זה לא..." קטעתי אותו:"דוגרי יהונתן אתה יוצא עם כל זונה שנייה" מכניסה לו את העקיצות בערימות. "את לא זונה זה שאת יפה זה לא אומר שאת זונה וגם זה שיש לך גוף מחוטב לא מצביע על זה שאת זונה ולא הייתי מזיין אותך כי את חברה שלי" תיקנתי אותו מאחד מהר:"ידידה טובה שלך כן" . הסתכלנו על השעון,3:30 לפנות בוקר,מאוחר ומחר עוד יום ארוך ומפרך,מסלול קשה של עוד כמה קילומטרים. הוא עשה לי שק קמח עד לשם ונכנסתי בשקט לחדר. "לילה טוב" אמרתי לו לפני שנכנסתי לחדר,החדרים של שנינו צמודים,רק קיר מפריד ביני לבינו. "בוקר טוב" הוא אמר והתקרב, התחיל לנשק אותי צרפתית,נתתי לזה לקרות,זה היה מרגיע,נתן לי לשכוח מהכל עד ששמענו צעדים,המחנכת ששמרה על הקומה באותה שעה כמעט תפסה אותנו:"נדבר מחר ביי כפרה" אמרתי לו ונכנסתי מהר לחדר. העיקר לא היה מזיין אותי,עלאק,לא האמנתי לזה אפילו שנייה.
