אני אוהב את זה,אני אוהב את החוצפה שבה,את ה"ערסיות" שהיא מוציאה לפעמים,את זה שהיא מעלה לי חיוך.
אבל יש דבר אחד ואותו אני הכי שונא,זה שאנחנו ידידים,לפחות בשבילה.
לא ידעתי שאחרי הטיול אני אפול לבור הזה.
היא מושלמת,יש בה הכל,היא משתפת אותי, היא בוכה אית...
"איך את ויהונתן" טל שאלה אותי,"בסדר הסתדרנו ואנחנו ביחד" השבתי לה. ”מאמי“ הוא רשם לי בשיעור. ”כן מאהב שלי“ עניתי ושלחתי. ”את מי אני הכי אוהב בעולם?“ שאל ושלח. ”אותי כנראה“ עניתי. ”יש היום לאבא שלי את החרא הזה רוצה לבוא“ שאל ושלח. ”ברור חיים שלי אני יודעת שזה קשה לך אז אני אהיה שם“ הקלדתי. ”תודה יפה שלי ואני רוצה לעשות עוד קעקוע עליו“ רשם לי. "עוד אחד מאמי“ ”חייבת ללכת ביי חיים“ המורה צעקה עליי והזהירה אותי. אני שמחה שהוא מציע את זה ושזה בא ממנו,לא ידעתי שיש לו את זה בכלל אבל הוא פתח איתי,למרות שיהונתן סגור איתי בנושא הזה ספציפית. מעניין אותי איזה קעקוע הוא רוצה לעשות על אבא שלו,אני יודעת שזה הולך להיות יפה אבל מעניין אם זה מיוחד.
הוא הראה לי את זה,יהלום צבעוני עם דמות שחורה בתוכו ומעל קו היהלום תאריך הפטירה שלו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
"איפה אתה רוצה לעשות את זה" שאלתי אותו,"בחזה מעל הלב" הוא ענה והתחיל לדמוע,ניסה להסתיר אבל לא נתתי לו. "תפסיק להתנגד לבכי מה יקרה אם תבכה קצת,קשה לך אני יודעת אז תבכה אתה לא ילד עם בעיה תבכה אל תסתיר את זה" אני נותנת לו את זה,לבכות זה טוב לפעמים במיוחד כשמישהו מרים אותך. "תודה חיים שלי אני אתקלח ואבוא אלייך טוב אמא שלי תיקח אותנו" קבע והלכתי. לא ידעתי כל כך מה ללבוש בעיקר כי זה עם המשפחה שלו,ומקום מכובד,דתי.
"די חיים שלי תבכה" לקחתי את ראשו ושמתי על כתפיי. "מפעם לפעם זה יותר גרוע אני נשבע" הוא אמר ,"בסדר מאמי שלי אני יודעת אבל אל תחזיק את הדמעות" לחשתי. "אני אוהב אותך כל כך" אמר והלך לקרוא קדיש.
"אתה יכול להכאיב לי הכל בסדר" אמרתי כשהתחיל המקעקע. "לא רוצה להכאיב לך" טען והמשיך עם הפרצוף. "מאמי הכל בסדר תכאיב לי אני לא ילדה קטנה" הרמתי גבות ועשה את זה,לקחת את ידי ומחץ אותה כשכאב לו מהמחט. "זה מושלם" אמרתי כשסיים,"גם את מושלמת" צחק. "אוי תפסיק להיות קיטש" העפתי את פרצופו הצידה ויצאנו לכיוון הבית.
"מאמי" צרחתי כשעשה לי שוב היקי:"בשביל מה נו" הוספתי. "יש בעיה" שאל,"כן יש בעיה בשביל מה זה טוב" עניתי מהר. "את לא אוהבת" נשך את שפתיו,"לא" השבתי והחזרתי את החולצה לגופי. "את אוהבת אותי לפחות" שאל וניסה להיות חמוד אך לא נתתי לו את הבמה. "אתה מעצבן אותי כרגע תעשה לי טובה לך" דרשתי את זה. "אם זה מה שאת רוצה" אמר וטרק את הדלת. אני יודעת שזה בעיה אצלי,אני מקבלת עצבים בשניות,קשה לי להירגע,המילה הראשונה שלא במקום מבחינתי ואני מקבלת עצבים,מרגישה ולא יכולה לשלוט בזה,ברגשות האלה.
”פיציש אני מצטער“ הוא רשם. גילגלתי עיניים ונשמתי עמוק,ניסיתי להירגע אבל זה הולך,זה רק עיצבן אותי יותר. ”תצטערבמקום אחר לאישהאחרת“ שיעזוב אותי,אני רק רוצה שקט,זמן לעצמי.
יהנותן אז כן,עכשיו אני מתחת לבית שלך. אני אצלצל לך בפעמון, מתחנן לאלוהים שלא תפתחי. מתחנן לאלוהים שלא ניכנס למעגל הדמים הזה שוב. תזכרי משפט אחד ממני:"זה הראש שמצלצל לך שם,לא הלב" ולמה? כי היום כבר לא מתים מאהבה, היום מייצרים חיים חדשים מאכזבות ישנות....
