פרק 3❤️

1.9K 59 2
                                    

נקודת מבט יהלי:

המועדון היה מלא באנשים, וכולנו החזקנו ידיים כדי שלא נאבד אחת את השנייה. הכניסה הלכה חלק, טוהר דיברה עם עומר והוא נתן לנו את התעודות המזויפות והכניס אותנו פנימה.

"אני הולכת להביא לי משהו לשתות, מישהי רוצה גם?" טוהר צעקה לנו מבעד למוזיקה. בקושי שמעתי אותה.

"אני אבוא איתך!" אמרתי לה והלכנו לבר. לא היה לי שום מושג באלכוהול, גם במסיבות אצל טוהר או אצל רון לא שתיתי. לא יודעת מה עבר עליי באותו הלילה אבל החלטתי לשבור את כל הכללים. טוהר המליצה לי מה לשתות והרמנו כוס קטנה של נוזל שקוף.

"קוראים לזה שוט, זה יעשה לך טוב" צעקה טוהר ושתינו ביחד את כל הכוס. הנוזל המר החליק לי בגרון והשאיר טעם לוואי.

"איכס, מה זה?"

"זה וודקה!" אמרה טוהר. "זה לא ממש טעים אבל זה עושה ראש טוב! אני לוקחת עוד, את רוצה גם?" הנהנתי והיא הזמינה לנו תוך כדי פלרטוט עם הברמן. שתינו כמה שוטים עד שהראש שלי התחיל להסתובב. "נראה לי שזה מספיק בשבילך. בואי נחזור לבנות" טוהר משכה אותי אחריה וחיפשה אותן. מצאנו אותן יושבות בשולחן עם עוד חמישה בנים.

"בואו תשבו איתנו, הבנים הציעו לנו לשבת איתם והסכמנו" אמרה אדל בחיוך כשהתקרבנו לפינה שפחות שמעו את המוזיקה. כולם נראו טוב, אולי זה בגלל השתייה.

"וואו, יהלי שתית?" גאיה שאלה אותי כשהתיישבתי לידה כולי מסוחררת.

"לא הרבה" עניתי.

"מה זה לא הרבה? את שיכורה!"

"גאיה, תשחררי ממני" התעצבנתי.

נקודת מבט טוהר:

"איך קוראים לכם?" לבשתי את החיוך הכי פלרטטני שלי.

"אני אביאל" אמר בחור עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני שהיה ארוך מספיק כדי שהוא יוכל להזיז אותו לצד אבל לא יותר מדי. היה אפשר לראות את השרירים בולטים מתחת לחולצה והיו על הידיים שלו כמה קעקועים. רציתי לשאול אותו מה המשמעות שלהם ודמיינתי את הקוביות מתחת לחולצה השחורה שלבש.

"אני עומרי" היה לו חיוך כובש ולא יכולתי להפסיק להסתכל לו בעיניים, הן היו שילוב של ירוק וכחול. היה לו שיער חום מבולגן כזה שרציתי להעביר בו את היד גם כדי לסדר לו אותו (למרות שגם ככה הוא היה סופר סקסי) וגם כדי להרגיש אותו. הוא היה נראה פחות שרירי מאביאל ויותר גבוה ממנו. ניסיתי לנחש מה הגובה שלו, לפחות 1.80.

"אני רפאל" הוא חייך אליי חיוך עקום וחזר להסתכל על כל דבר אחר חוץ ממני, הנחתי שאו שהוא ביישן או שהוא סנוב. היו לו עיניים חומות ושיער חום קצוץ. הוא היה נראה המאבטח של החבורה, כל הזמן דרוך. מסתכל לצדדים כאילו משהו עומד לקרות.

"אני מאור" הוא היה נראה הסטייליסט של החבורה, לבוש מכף רגל ועד ראש במותגים יקרים, אפילו השיער שלו היה מסודר ונראה שהוא צריך לתחזק אותו כל יום. בחיי שמכאן ישר למסלול דוגמנות. ישר הרגשתי חיבור אליו, שנוכל להיות חברים טובים וללכת לקנות מותגים ביחד.

"וואו מאור! אני אוהבת את מה שאתה לובש! אנחנו חייבים ללכת לעשות שופינג ביחד!" הוא חייך אליי והנהן. הוא כל כך גברי!

"אני שון" אמר הבחור שישב ליד אדל. היה לו שיער שחור פחם עם בלורית ועיניים כחולות בהירות. ראיתי את ההבדלי גבהים בינו לבין אדל גם בישיבה, והחולצה הלבנה שלו הייתה מספיק צמודה כדי שאוכל לראות חלק מהקוביות שלו.

נקודת מבט אדל:

התחילו לזרום לשולחן אוכל ושתייה שהם הזמינו והם אמרו לנו לאכול ביחד איתם. ראיתי שכל אחת מהחברות שלי מצאה לעצמה מישהו לדבר איתו וכולנו היינו בשיחות.

"רוצה לרקוד?" שאל אותי שון. הנהנתי והוא החזיק לי את היד ולקח אותי לרחבה. הספקתי להציץ אחורה ולראות את טוהר קורצת לי ואת גאיה מנופפת לי עם חיוך. חייכתי אליהן חזרה והתמקדתי בלהחזיק לשון את היד כדי לא לאבד אותו בהמון של אנשים רוקדים. מצאנו מקום ברחבה והתחלנו לרקוד, היה נראה שהוא מהופנט ממני כשרקדתי. הוא חיבק אותי מאחורה ודגדג אותי עם הנשימה שלו על העורף שלי. הרגשתי מוגנת.

נקודת מבט גאיה:

תוך כדי שיחה עם עומרי הסתכלתי על אדל מדי פעם, למרות שהיא הייתה די רחוקה ממני. הייתי חייבת לראות שהכול בסדר איתה, אדל אף פעם לא דואגת, ואם היא אמרה לי שהיא מרגישה שמשהו רע יקרה אני מאמינה לה. היא החברה הכי טובה שלי, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדיה. הבנות האחרות היו עסוקות בשלהן ולא דאגו לאדל כמו שאני דאגתי.

"אני רואה שאת מודאגת" אמר עומרי כשהצצתי בפעם המיליון על אדל וראיתי שהיא באותו מצב-בריקוד צמוד עם שון. כל פעם שהסתכלתי הוא הסתכל חזרה וחייך, כאילו הוא מאשר לי שהוא שומר עליה.

"היא החברה הכי טובה שלי" אמרתי. "הבטחתי שאני אשמור עליה"

"אני מבין" אמר. "אבל אפשר לסמוך על שון, מילה של חבר"

"חבר?" חייכתי.

"בתקווה שאין לך אחד" הוא אמר בחיוך פלרטטני. טבעתי בעיניים שלו שאישרו לי שהוא דיבר בכנות.

"אני לא מכירה אותך..." הייתי מובכת.

"גאיה, את מושלמת" הוא התקרב אליי וניסה לנשק אותי. הזזתי את הראש והוא נישק אותי בלחי.

"אני מצטערת, אני חייבת ללכת" הייתי חייבת למצוא את אדל ועכשיו. רק היא יכולה לעזור לי עם הסיטואציה הזאת. היא נעלמה לי מטווח הראייה והלב שלי החסיר פעימה.

אהבה חטופה Where stories live. Discover now