גג העולם, בור עמוק

לתוך בור עמוק

ביום המחרת, התכוננה לילה ליומה בבית הספר. היא התיזה על עצמה מעט בושם וחייכה למול המראה. זופו ריחף לידה.

״אבל, גבירתי... האם את בטוחה שאת מסוגלת לעשות זאת?"

"בקלי קלות." גחכה לילה. "צפה ותראה. מקודם פשוט לא הייתי מוכנה."

לילה מהרה לבית הספר וחיכתה למטרתה, עד שזה הופיע בצעדים מהירים ומתוחים.

"אדריאן! שמעת את החדשות?" לילה קראה לעברו.

"תראו מי נראית שמחה היום." הגיב לעברה בזעף.

טוב, ברור שהוא יהיה מצוברח. הוא מאוהב בחיפושית הזו עד לראשו... תהיה לי עבודה לא קלה.

"אדריאן... נכון, אני כועסת עליה. אבל אפילו מישהי כמוני לא מאחלת לה גורל שכזה. אפילו אני לא שמחה היום."

למה לאחל כשאפשר לגרום לו לקרות? אני באמת לא שמחה, אני מאושרת לגמרי!

לילה משכה אותו קלות לשבת לידה.

"בבקשה אל תשפוט אותי על פי איך שהתנהגתי תחת השפעת האקומה."

לא שעשית זאת, אבל עובדות לא באמת חשובות כאן...

"אני לא אעשה זאת, לילה... אבל את בהחלט שיקרת, אקומה או לא."

המממ... אגוז קשה, מה? לא נורא. כל האגוזים מתפצחים לבסוף...

לילה שיחקה באצבעותיה והרכינה את ראשה.

"אתה יודע, אלו היו שקרים לבנים, קטנים ולא חשובים..."

לילה מחתה דמעה לא-קיימת מעיניה.

"...ואז פתאום הכל נפל עליי. גיבורת על שמתעמתת איתי! בחלומות הכי שחורים שלי לא יכולתי לחזות את זה!"

אפילו אדריאן חש במעט אהדה זוחלת לתוכו, כמה שהתנגד לה. זה אכן לא הגיע ללילה. היה משהו מן הצדק עמה.

"ברור ששיקרתי. אתה יודע מה זה להיות תלמיד חדש בלי חברים? בלי אף אחד להישען עליו?"

כן כן, אדריאן... הפעם הכנתי את שיעורי הבית שלי. האלתורים נגמרו. אני יודעת בדיוק מה המילים הנכונות להשפיע עליך.

"ודאי שלא תדע. אתה בטח מוקף בחברים ואהדה כל הזמן. למה שתבין אותי?"

לילה ידעה כמובן שזהו שקר מוחלט וצפתה לחלוטין את תגובתו.

"תתפלאי לדעת... אבל זו שנתי הראשונה כאן. למדתי בבית לפני כן. כל חבריי הם חדשים."

לילה עשתה עצמה משתנקת בהפתעה.

"באמת? אז אתה בעצם... כמוני? אתה יכול להבין אותי, מה גרם לי לעשות את זה?"

בול פגיעה. הוא בלע לחלוטין את הפתיון.

"אני יכול להזדהות." אדריאן חייך קלות. "אבל את תהיי חייבת להפסיק לשקר..."

לילה ניצלה את ההזדמנות וחיבקה אותו באופן לא צפוי.