גג העולם, בור עמוק

גג העולם / היום המושלם של מרינט, חלק ב׳

"מרינט... איפה מרינט?"

אדריאן שמח לראות את אליה. כל כך שמח שלא שם לב כלל שגם מרינט היתה שם.

"אליה, איפה מרינט? אני צריך ממנה טובה."

אליה חייכה חיוך ממזרי.

"היא ממש כאן!"

"א-אדריאן! היי..." היא נופפה בביישנות.

"מרינט! טוב שמצאתי אותך. אני זקוק לטובה קטנה. זה קצת מביך, אבל..."

אדריאן גירד בראשו במבוכה.

זה מביך אבל זה בשביל גבירתי.

"ב-בטח, אני אעשה הכל איתך! אני מתכוונת בשבילך! כלומר, כל טובה שתצטרך..." גמגמה מרינט.

"זה... משהו של בנות." התגבר אדריאן על מבוכתו הקלה. "כלומר, אנחנו הבנים לעתים לא חדי-אבחנה בנושא הזה, אז..."

"אה-הה, תמשיך בבקשה" ענתה אליה במקום מרינט שנראתה כאילו היא על סף שיתוק ארעי.

"יש מישהי בבית הספר שמאוהבת בי ואני חייב לדעת מי זו."

בבקשה אל תאכזבי אותי. אני לא יכול להגיד לך אפילו מה נמצא על כף המאזניים.

מרינט האדימה ממבוכה. אליה ניסתה להבליע את הצחוק שלה, ללא הצלחה יתרה. תוך כמה שניות היא פרצה בצחוק רועם.

"אליה, מה כל כך מצחיק! בבקשה אל תעשי לי את זה!"

קרא אדריאן בייאוש.

זו בדיוק הסיבה שלא פניתי דווקא לאליה...

צחוקה של אליה ערער קשות את ביטחונו העצמי.

"סליחה, אני פשוט לא יכולה יותר. אוי, אלוהים! מר חסר-אבחנה... זאת מרינט שעומדת מולך."

אליה פנתה למרינט, עדיין בלא שליטה על צחוקה. "אני מצטערת, כבר לא יכולתי יותר... אוי אלוהים זה כל כך מצחיק!"

אליה החזיקה בקושי את הבטן שלה מרוב צחוק. מרינט החליפה צבעים במהירות וחייכה את החיוך הכי טיפשי שמעולם לא ידעה שיש לה.

בשביל אדריאן, הזמן עצר מלכת בזמן שמחשבותיו רצו בראשו.

מרינט? אבל... כולם ראו את מרינט עם החיפושית בטלוויזיה... בזמן ש... בזמן שאני הייתי החיפושית!"

...

"ואני ומאסטר פו אפילו בחרנו בה לתפקיד בעצמנו. איך לא יכולתי לחשוב על זה? איך הייתי כל כך עיוור?"

לא כך דמיין אדריאן את המפגש. אם קודם לכן הוא בקושי ראה את עצמו צולח מפגש מודרך, כעת הוא נאלץ להתמודד עם המפגש מטווח אפס.

בלי שום עזרה.

אחרי שאליה ערערה את מה שנותר מבטחונו העצמי.