אמילי.. האם את תרצי?..

פרק 9

פרק קצר יחסית אבל היה לי דיי קשה לכתוב אותו..
אני לא ממש מרוצה ממש שכתבתי אבל אם להיות כנה.. אני התחלתי לכתוב בגלל סיבה מסוימת..ואחת הסיבות היא שהיה לי קצת קשה וזה אחד הדברים שעזרו לי לשכוח קצת מהכל..
אני מעריכה כל כך.. כל אחד ואחד מפה.. באמת.. אני יודעת שאני לא משו כל כך בלכתוב אבל זה עושה לי טוב.. וזה בעצם המטרה בזה לא?
אני כל כך לא מצפה שהסיפור יתפרסם ממש או לזכות במקומות גבוהים או הצבעות.. אני רק מצפה מעצמי לתת את הכי טוב בשבילכם.. כי בסוף.. אני קובעת בשבילי את כל זה.. ואתם פשוט עוזרים לי..
שתדעו.. שכל אחד ואחד שקרא את הסיפור עזר לי לעלות את הביטחון שלי..
אני באמת מודה לכולכם❤️

מקווה שתהנו.. ❤️

יש לך בית יפה.. אמרתי.. גימין ולי הון הסכימו איתי..
תודה.. רוצים לשתות משהו? שאלה..
אמ אני אשמח למים.. לי הון אמרה..
חח בטח.. תרגישו בבית.. סו רי אמרה..
הורדתי את נעליי והנחתי בפינה..
וכך עשו גימין ולי הון..
הבית לא גדול מידי אבל הוא מעוצב היטב.. ספה מעור בצבע חום אפרפר טלוויזיה לא גדולה אבל גם לא קטנה.. מטבח בינוני עם שולחן פינתי.. פינת אוכל קטנה עם שולחן קטן בצבע לבן עם שתי כיסאות בצבע אפרפר.. טפט בצבע אפור עם פסים בצבע לבן.. ופרקט רגיל.. הזכיר לי קצת בית רוסי.. חח
אתם יכולים לשבת.. סו רי אמרה וסימנה לנו לבוא אחריה לספה..
יש לכם עיצוב מאוד שונה.. אמרתי בעודי סורקת את כל הבית.. פינה ופינה..
כן.. אמא שלי ואני עיצבנו..
מה באמת? גימין שאל.. במבט מופתע..
חח כן.. הלכנו לאיזה מעצב.. והוא נתן לנו את כל האפשרויות.. כמובן שהיה לנו בעיה עם הכסף.. אבל בסוף הסתדרנו.. אמא שלי ואני רצינו משהו יותר גדול ומפואר.. אבל.. לא יכולנו.. לא שרע לי עם זה.. אני דווקא ממש אוהבת מה שיצא.. סו רי אמרה..
נזכרתי בבית הגדול והמפואר של גימין.. הרגשתי סוג של.. אין לי מושג מה הרגשתי.. אבל לא היה לי נעים..
הסתכלתי על גימין וגם הוא היה נראה לי לא משהו..
אל תרחמו או משהו.. אני יודעת שלהורים שלכם יש כסף.. לפחות לתנאים יותר טובים למחייה.. אבל.. אני באמת מודה על מה שיש לי.. בהתחלה זה כן קצת הכאיב לי שלכולם יש ולי אין.. אבל.. הבנתי שזה מה שיש לי.. לא יעזור לי להתבאס מזה שיש אנשים שיש להם בית טיפה יותר גדול.. אני מודה על הכל.. על זה שאני בריאה.. על זה שאמא שלי בריאה..
זה הכי חשוב בסוף.. גם אם היינו גרות בדירת חדר זה לא ממש היה משנה לי.. העיקר שיש לי אותה.. זה הכי חשוב בשבילי.. אמרה סו רי
ממש התרגשתי מהמילים.. מכל מילה שסו רי אמרה.. כל אחת ואחת כל כך נכונה..
את כל כך צודקת.. גימין פתאום אמר אחרי שתיקה.. של כמה שניות..
בעצם.. מה יש לי? בית גדול? כלב בשווי של אלפים? רק מותגים בארון?
למרות כל זה.. אני.. אני מרגיש כל כך ריק.. אני באמת מעדיף לחיות בבית קטן בלי טלוויזיה. עם בגדים הכי פשוטים שיש בארון. בלי כלב..
אני באמת יכול לוותר על כל זה..
אין לי הכל אבל.. זה מרגיש כאילו כלום.. דמעות התחילו לעלות לו..
אני רוצה כל כך הורים שיאהבו אותי.. שיהיו שם בשבילי..
הסתכלתי עליו..  ירדה לו דמעה והוא מיהר למחוק אותה.. שיהיו פה.. אני.. תמיד רציתי לבכות לאמא שלי על הבעיות שלי.. להגיד לה שהתאהבתי.. לדבר על הציונים שלי..
אבל.. אף פעם לא היה לי את זה.. בקושי היה לי הזדמנות להגיד אמא בלי לרצות להחנק מהמילה..
אני שונא את ההורים שלי. אני שונא אותם. הם לא ויתרו על להגיד לי כמה שהייתי טעות. שזה היה טעות שלא תחזור לעולם.. אני. ילד בן 12 הם סיפרו שנקרע להם הקונדום. שהם כל כך רצו לזרוק אותי.. אבל.. הם רוצים מישהו שיהיה במקומם שלא יוכלו.. שברגע שאני אתחתן.. אני אהיה כמוהם. הכמות פעמים שעצרתי את עצמי מלהגיד להם כמה שהם חארות.. אבל.. אף פעם לא היה לי את האומץ.. ואני מרגיש אדיוט.. ואפס.. הם גורמים לי כל כך הרבה רע ואפילו לאשמה!.
גימין.. אתה לא אשם.. סו רי אמרה.. זה בגללם.. רק בגללם.. אל תעניש את עצמך בטעויות שלהם.. תאמין לי.. בהתחלה האשמתי את עצמי בזה שאבא שלי עזב.. אבל.. הבנתי שהוא עזב כי הוא רק השתמש באמא שלי.. שהיא רק הייתה עוד אחת מהצעצועים שלו.. למרות שהיה לי קשה לחשוב ככה.. הבנתי לאט לאט שזה נכון.. אל תאשים את עצמך.. באמת.. זה לא יעזור בכלום..
גימין הסתכל על סו רי.. עם דמעות בעיניים.. היא התקרבה אליו ומחקה לו את הדמעות.. הרגשתי דקירת קנאה.. אבל.. אני מבינה שזה לא ככה..
גימין ישר הסתכל עליי..
טוב מישהו עוד רוצה לשתות? סו רי שאלה והלכה לכיוון המטבח..
אף אחד לא ענה אז היא המשיכה למקרר והוציאה את המים.. לקחה כוס ומזגה..
לפתע הרגשתי את גימין מחזיק לי את היד.. ומנשק אותה.. נשיקה עדינה.. שהעבירה בי צמרמורות בכל הגוף.. השפתיים הרכות והמלאות שלו כנגד עורי.. עושים לי כל כך טוב..
אני אוהב אותך.. הוא לחש לי..
גם אני אותך.. נישקתי לו את היד גם..
איזה דביקים חחח.. לי הון אמרה פתאום.. פוצצה אותנו מהבועה שהיינו בה..
גימין הסמיק וגם אני..
אתם רוצים לראות את החדר שלי? סו רי שאלה.. והביאה ללי הון את המים..
בטח.. אמרתי וכולם קמו..
הלכנו אחריה במסדרון קטן והגענו לחדר.. החדר היה קטן.. קיר בצבע אפרסק מיטה נמוכה עם מצעים לבנים עם לבבות.. שולחן קטן מעץ לבן וחלק וכיסא לבן.. ארון מאותו עץ של השולחן..
היו שם שתי דלתות.. אחד כתוב "שירותים" ולשני כלום.. הדלת גם הייתה שונה מכל הדלתות.. היא הייתה בצבע ורוד..
אני יכולה לשאול מה יש שם? שאלתי את סו רי.. היא נלחצה מאוד..
אמ אין שם שום דבר מיוחד.. היא אמרה בלחץ..
אוקיי.. סליחה.. אמרתי..
זה היה ממש מוזר.. מה כבר יש שם?
לפתע יונגי נכנס לחדר..
אמ לא עניתם אז נכנסתי.. אני מקווה שזה בסדר.. מה יש שם? הוא שאל והצביע על הדלת שהסתכלתי עליה.. וסגר את הדלת
שום דבר מיוחד. סו רי עוד פעם ענתה בלחץ.. יותר ממה שהיא ענתה לי..
אמ טוב.. הוא ענה..
רוצים אמת או חובה? יונגי שאל אחרי שתיקה של כמה שניות שהרגישה כמו נצח..
סבבה.. גימין אמר..
כולם התיישבו וסו רי לקחה איזה בקבוק שהיה על השולחן..
התיישבה גם וסובבה את הבקבוק..
מעניין מה יש שם שגורם לה ללחץ כזה..
יצא על גימין שואל אותי..
אמת או חובה? הוא שאל..
חובה.. עניתי..
חובה עלייך לנשק אותי. גימין אמר ונעמד.
איך ידעתי.. לי הון אמרה וגלגלה עיניים..
חח טוב.. עמדתי גם..
התקרבנו אחד לשני.. ושפתינו נגעו..
גימין נישק אותי בעדינות בלי להזיז את השפתיים.. ורציתי עוד.. התחלתי להזיז אותם ולנשק אותו הוא החזיק את מותניי.. אך במקום לקרב אותם הוא ניסה לשמור מרחק.. הוא הכניס את לשונו וחקר את חלל פי.. הטעם המתוק והממכר שלו.. כל כך.. וואו.. אני פשוט אוהבת אותו..
אתם תפסיקו מתישהו? או שאנחנו נלך? חח.. יונגי אמר..
ניתקנו את הנשיקה לאט.. ישר הסתכלתי למכנסיו.. הם לא היו צמודים.. וואו איזה הקלה..
נהניתם אני רואה.. סו רי אמרה.
אני וגימין הסתכלנו אחד אל השנייה.. וצחקקנו..
הפעם גימין סובב.. יצא על יונגי שואל את סו רי..
פחדתי ממש שהוא יעשה לה משהו.. אין לי מושג למה.. אבל היה לי הרגשה לא כל כך טובה לגבי זה..
אמת או חובה? הוא שאל..
אמת.. סו רי ענתה..
מה יש מאחורי הדלת? הוא שאל.. גורם לסו רי להחנק..
נו... הוא אמר בלי סבלנות..
יש שם.. סו רי התחילה להגיד עם ראש למטה..
אם את לא רוצה את לא חייבת.. אמרתי לה..
היא חייבת זה חובה! יונגי אמר..
אם זה לא נעים לה אז היא לא חייבת! הרמתי את קולי..
נו מה יש כבר שם?! אה? יונגי צעק עלי..
יונגי תירגע עכשיו. גימין התערב..
אה? תעני!? יונגי צעק גם על סו רי..
אל תגידי שיש לך שם גופות! או תינוק מוסתר! או כל דבר..
סו רי קמה נכנסה לחדר ההוא שלא יכולתי לראות מה יש בתוכו אבל ראיתי שהחדר בצבע ורוד.. היא נעלה את עצמה ושמעתי אותה בוכה..
נו מה היא בוכה עכשיו!? יונגי העיף את הבקבוק עליי..
איה! יונגי תירגע. אמרתי.
יונגי אם עוד פעם אחת אתה אפילו מעז להרים את הקול המזדיין שלך על אחת מהבנות האלו ובמיוחד על אמילי אני נשבע לך שאתה תתחרט על זה! ומזה להרביץ לבנות?? אה? מה אתה בריון? מה אתה רוצה לחזור לחרא שהיית פעם אה?? אני שואל! גימין אמר בעצבים...
זה בסדר גימין.. אמרתי..
זה לא פאקינג בסדר אוקיי. הוא לא יכול לפגוע בך! אין לו את הזכות! וכמובן שאין לו את הזכות לגרום לבנאדם לעשות משהו שהוא לא רוצה!
לי הון לפתע קמה והלכה.. פשוט הלכה..
יאלה שתלך! זונה מסריחה!! הוא צעק.
מה אמרת?! רגע שאני אבין. מה אמרת?! אתה לקחת לה את הפאקינג בתולים. היא התאהבה בך!! ואתה קורא לה זונה?! תגיד אתה יודע בכלל מה עשית? יודע?! צרחתי עליו עד שלא נשאר לי קול..
לא מגיע לך שתדבר איתה אפילו!! ואני רוצה לשאול. אתה הכחתה אותה לשכב איתך?!
לא הכרחתי אותה!! הוא צעק באותו טון..
אז למה ברגע שאמרתי שאתה לא יכול לגרום לאנשים לעשות משהו שהם לא רוצים היא קמה והלכה??! תענה.
אני התחלתי.. היא קצת התנגדה אבל לא הייתה לה ברירה!
מה זאת אומרת לא הייתה לה ברירה??!? קמתי.
הוא קם אחרי..
אתה פאקינג אנסת אותה!!!! יא בן זונה!
לא עצרתי את עצמי.. נתתי לו סטירה..
אם עוד פעם אחת אתה תתקרב אפילו אליה אני אדאג שזה יהיה הזיכרון האחרון שלך!! שומע??! צרחתי.
יאלה גם כן בית זונות! יונגי יצא ותרק את הדלת אחריו.
גימין נעמד ישר וחיבק אותי.. חיבק אותי חיבוק כל כך חם.. הייתי צריכה את זה כל כך..
אל תדאגי.. אני פה..
עכשיו אני מבינה למה היא הפנתה את הראש וצחקה צחוק מזוייף שהיא סיפרה לי את זה..
רגע. אם יונגי ילך אליה עכשיו?!
אני אלך אליה.. ואבדוק.. טוב? תשארי פה עם סו רי.. אני תכף אחזור..
גימין יצא מהחדר מה שנתן לי לגשת לחדר שבו נמצאת סו רי..
סו רי.. שמעתי אותה בוכה.. אבל.. היא לא בכתה לבד..
מה באמת יש לה...?

אני לא ממש טובה בלהשאיר אנשים במתח.. אבל.. מקווה שזה עבד לייי חחח😁