אמילי.. האם את תרצי?..

פרק 24

הרבה זמן שלא העלתי.
הבנתי שיש לפחות מישהי אחת שמתעניינת בסיפור שלי.. אין לך מושג כמה טוב על הלב עשית לי⁦❤️⁩
(כןכן את ששיגעה אותי😉.)

קיצור
תהנו⁦❤️⁩

שימו לב. כל הקטעים עם קו ועקומים הם המילים שסו רי הייתה שומעת בצעירותה,
אני וגימין חזרנו לאוטו ודמעות התחילו למלא את עיני..
גימין.. מי זה? שאלתי שישבנו באוטו..
את זוכרת את מי שניסה לאנוס אותי?.. זה הוא..
מה הוא יכול לעשות לך?
הוא בנאדם כל כך מגעיל.. הוא מסוגל להרבה.. אבל אני לא אתן לו. תאמיני לי.
אני אוהבת אותך..
איכ מגעילים. הנה אחת הסיבות שאני הומו. מתוק שלי. חיים שלי. בייב. איככ
אן היון אמר עם פרצוף נגעל
אתה מת עלי. נפלט לי מהפה
אמת. הוא השיב לי וקרץ לי מבעד למראה
יאא. תזהר ממני. היא שלי.
אתה שלי. היון קרץ לגימין.
לפתע היון עצר את המכונית בצד..
גימין... היום אמר בטון סוטה..
מה?
אני אוהב אותך.
מה?
היון התקרב אליו ונישק את ג'ימין נשיקה יבשה.
יאאא! אני לא מרשה!! צרחתי..
סליחה. הייתי חייב. חבר שלך כזה סקסי.
גימין היה פשוט בשוק.
רוצה גם? היון שאל אותי.
אני אוותר חיחי.
הגענו לבית של גימין וירדנו מהמכונית..
ביי היון! אני וגימין צעקנו לו ונופפנו לו..
ביי יפייפים. הוא ענה ונסע משם.
בואי נכנס לישון..
נכנסנו לאט לאט.. עלינו במדרגות..
נכנסנו לחדר החלפנו בגדים והלכנו לישון..

נקודת מבט סו רי (מהרגע שאמא של סו רי גירשה את גאנקוק וסו רי מהבית)

סו רי..
מה?
סו רי
מה?
סו רי?
מהה?!
תחייכי!
לא רוצה
נוו! בשבילי!
נו גאנקוק דיי. אין לי כוח.
את ככה כבר רבע שעה.
מתי אנחנו מגיעים? שאלתי כדי להעביר נושא
עוד חמש דקות..
מה נעשה כבר בבית שלך?
נראה כבר
אני לא מאמינה שאמא שלי אשכרה זרקה אותי מהבית..
אל תדאגי בייב.. זה יעבור לה.. את תראי..
אבל מה עם באנג'י? אני היחידה שמתחילה להרגיע אותה כשהיא בוכה.. אני היחידה שיכולה להניק אותה!
אין לך מה לעשות..
אני מצטערת שזה יצא עליך..
אין לך על מה להתנצל.. אני הכי מבין..
תודה גאנקוק..
על מה?
על זה שהבנת אותי.. על זה שלא התעצבנת עלי.. על זה שאשכרה יש לך ילד ואתה לא הורג אותי על זה..
אני אוהב אותך סו רי.. אני יודע שיצאתי מניאק.. אני יודע שיש לי שם של מישהו מגעיל.. וערס.. וכל זה.. אבל אני באמת אהבתי אותך מהרגע הראשון.. תמיד ניסיתי לשנות את הרגשות שלי בדרכים לא טובות.. בדרכים כל כך גרועות ומגעילות.. אני מצטער על זה שבכלל הכנסתי אותך לכל זה.. אני אוהב אותך.. תמיד אהבתי אותך.. תמיד.. עשיתי את זה כי לא היה לי דרך אחרת.. לא ידעתי על דרך אחרת.. אז פשוט נהגתי כמו שידעתי.. אני ממש מצטער..
סליחה שהסתרתי את זה ממך.. חשבתי שזה יהיה הדבר הנכון לעשות.. עכשיו אני מבינה שזה פגע גם בך גם בי וגם באמא שלי..
בהתחלה כן התעצבנתי.. מאוד.. אבל אני תכלס מבין אותך.. מאז שהתחלתי לחשוד התחילו לי בחילות.. והיום.. בכלל.. לא אכלתי כלום כל היום.. התהפך לי הבטן..
אני מצטערת..
הגענו לבית שלו.. ונכנסנו..
בואי לחדר..
לא רציתי לשאול שאלות מיותרות.. פשוט נכנסתי..
הגענו לחדר שלו והוא נעל אחריו..
אז מה נעשה? שאלתי..
לא יודע.. רוצה אולי טיפה להכיר?
בכל השנים האלו הייתי סטוקרית עליך. אני יודעת עליך הכל.. עניתי בביישנות..
גם אני עליך. זה בסדר..
רוצה להתקלח?
אמ.. אוקיי..
אני בינתיים אכין ארוחת ערב
סבבוש..
אבל גאנקוק.. אין לי בגדים.. ואני במחזור..
רוצה בוקסר שלי?
אמ...
אני אתן לך את ההכי קטן..
אמ.. אוקיי..
הוא הביא לי זוג תחתונים..
הוא רזה ממש.. אבל הוא גבוה ממני באיזה שלושים ס"מ
את רוצה חולצה? אני גם גבוה.. אז זה יהיה לך טוניקה..
סבבה..
אני יכולה להגיד שאני מתרגשת כל כך מהעובדה שאני הולכת ללבוש את הבגדים שלו.. יש לו ריח אחד הטובים.. הריח האהוב עלי.
קחי. הוא הושיט לי את החולצה ועורר אותי ממחשבותיי..
נכנסתי ונעלתי אחריי.. התחלתי לפשוט מעצמי את הבגדים..
יש לו מקלחת ממש יפה.. יחסית לבית.. יש לו מראה גדולה בגודל אדם אמבטיה שירותים וכיור לא גדול כל כך.. אפשר להגיד קטן.. לקרמיקה יש צבע שמנת והכיור האמבטיה והשירותים בצבע אפור חלשחלש.. זה הולך ממש טוב ביחד..
עמדתי מול המראה.. הסתכלתי על כל חלק וחלק בגוף שלי.. ולרגע הרגשתי בחילה..
למה את כל כך מכוערת? שמנה. מגעילה. תמותי. חתיכת זונה..
דמעות מילאו את עיניי.. התחלתי לבכות.. סימני מתיחה מההריון.. חזה נופל.. עצמות בולטות..
אני נראית כמו שלד עם עור רופף..
מחיתי את דמעותיי ונכנסתי למקלחת..
חלק מהלחץ העצב והעצבים נשטפו יחד עם המים..
את מגעילה. מי ירצה אותך? למה את חיה? איככ!
המילים האלו.. הכאב הזה.. למה הוא לא הולך? למה הוא לא יכול להעלם יחד עם הכל?
גאנקוק.. איך הוא יכול אפילו לאהוב אותי? אני מכוערת.. לא מגיע לי מישהו כמוהו..
אני אוהבת אותו.. יותר מדי.. קשה לי כבר עם זה.. קשה לי לאהוב אותו כל כך בלי באמת לדעת אם הוא יחזיר אהבה..
אולי הוא משחק בי? אולי הוא פשוט רוצה עוד סטוץ וילך כמו פעם קודמת?
מה יש לו ממני?
סו רי? את כבר חצי שעה במקלחת.. הכל בסדר?
הוא הבהיל אותי והדוש נפל והתחיל להשפריץ לכל כיוון.
שיט.. מלמלתי..
סו רי?
הכל טוב גאנקוק.. סיימת להכין אוכל?
כן...
אני חמש דקות יוצאת..
סבבה..
הרטבתי את שיערי מהר ושמתי שמפו.. שטפתי אותו במהירות ושמתי מרכך.. מרחתי סבון על כל גופי ושטפתי...
יצאתי ולקחתי את המגבת שהייתה שם..
לפתע קלטתי שאני מתנגבת במגבת של גאנקוק..
הסמקתי.. יותר מדי...
גאנקוק.. קראתי לגאנקוק.. התפללתי שהוא פה בחדר..
קרה משהו? הוא ישר ענה..
אני צריכה מגבת.. בטעות התנגבתי בשלך..
את יכולה להתנגב אם זה לא מפריע לך.. לי זה לא מפריע..
אוקיי.. תודה..
מה עשיתי? הוא יחשוב שאני מוזרה.. מי מתנגבת עם מגבת של הידיד שלה? או חבר?
אין לי מושג מה אנחנו.. זה משגע אותי..
שמתי את הבוקסר שלו..
פתאום נפל לי אסימון.. אני במחזור. אין לי פדים. מה אני עושה?
חיפשתי בארונות שם..
יש צמר גפן.. ויש נייר טואלט.. יש מגבונים. אממ..
ניסיתי לאלתר לי שם פד..
לקחתי צמר גפן ואטפתי אותו בנייר טואלט.. לקחתי מגבונים וניסיתי לקשור אותם מסביב הבוקסר.. ללא הצלחה..
לפתע ראיתי פלסטרים..
אני ורעיונות לא מסתדרים.
בניסיון השלישי הצלחתי להנדס פד מפלסטרים וצמר גפן..
שמתי גם את החולצה ויצאתי..
וואו..
אממ.. גאנגוק.. ניסיתי להנדס פד.. ואמ.. רק שתדע..
חיוך עלה על הפנים שלו והוא התקרב אליי..
תראי לי. הוא ציווה..
גאנקוק!
אני רציני. תראי לי.
אבל יש על זה דם!
את שלי. אז גם הדם שלי.
הורדתי את התחתון..
הוא התחיל לצחוק.
מה אתה רוצה! הייתי נואשת!
היית אומרת לי. יש מכולת חמש דקות מפה.
התביישתייי. וגם התנגבתי לך במגבת כשאני במחזור. וואי אני מרגישה סתומה.
אחרי האוכל אני אקפוץ להביא לך. פעם הבאה תגידי לי.
טוב..
השיחה הכי מביכה שהייתה לי. חוץ מהשיחה שהייתי צריכה להסביר לגניקולוג שאני בת 16 ושגבר הזרים אותי. אה, ושהוא לא יודע על זה.
בואי.. הוא תפס לי ביד.
הגענו למטבח.. הוא לא גדול מדי..
אתה גר לבד? נפלט לי..
סליחה... מיהרתי להגיד..
כן.. אני גר לבד.. ההורים שלי מתו כשהייתי בן 14..
באמת?
כן..
איך הם מתו.. אם מותר לי לשאול..
בבית הקודם שלנו היה שריפה.. אני היחיד שניצלתי..
מצטערת..
זה בסדר.. למדתי להשלים עם זה.. שום דבר לא קורה סתם..
אתה מאמין באלוהים?
אני חצי יהודי.. רק מאמא..
באמת? מגניב. גם אני יהודיה.. שלמה.
אני יודע טיפה עברית.. ובצעירותי הורי ואני נהגנו לטוס לישראל פעמיים בשנה..
יפה...
הוריי רוצים לעבור לשם.. הרפואה שם מעולה.. ואחי סובל ממחלת מפרקים קשה.. עד עכשיו כל הפיזיותרפיות והניתוחים. שלושה ניתוחים. לא עזרו.. כל פעם זה חוזר..
אוי..
מה הכנת?
ראמן.. זה הדבר היחידי שאני יודע להכין..
הווו.. אוקיי..
את אוהבת ירקות?
אני אלרגית לעגבניות..
באמת? יש לך מזל שהיה רק מלפפונים.
אתה מממן את עצמך?
את האמת.. ההורים שלי השאירו לי ירושה שתספיק גם לירושה של הילדים שלי.
סו רי.. כשנתחתן.. אם נתחתן.. את תרצי עוד ילדים?
לפתע ליבי הלם. התחלתי להשתעל.
את בסדר? הוא שאל בחשש.
הוא באמת חושב רציני?
אתה חושב ר..ר..ציני? גמגמתי..
אם את רוצה.. אני חושב מאוד ברצינות..
אני רוצה ארבעה ילדים..
הרגשתי איך הלב שלי דופק.. מאיים לצאת ממקומו..
אנחנו בני 17.. אמרתי..
יש לנו כבר ילד אחד... הוא אמר במהירות..
הוא מזג לנו לצלחות את הראמן..
התחלנו לאכול..
גאנקוק..
מה בייב?
מה תרצה לעשות אחרי הבית ספר?
להיות איתך.
הרגשתי איך לחיי מאדימות לאט לאט.
איל אתה יכול לאהוב אותי? מלמלתי..
לפתע הרגשתי יד מרימה לי את הראש..
אל תדברי ככה אפילו.
אבל...
בלי אבל!
טובטוב..
יופי.
את כל כך יפה.. אני לא מבין איך את לא רואה את זה.
כשהייתי קטנה כל הזמן היו מעליבים אותי.. פגעו בי.. אמרו לי שאני שמנה.. הרעבתי את עצמי.. הייתי אנורקסית.. ועכשיו מצבי הבריאותי כבר יותר בסדר אבל אני ליטרלי עור ועצמות.. זה לא יפה..
למה עשו את זה?
להזכירך גם אתה אמרת לי את זה..
אמרתי את זה לא מכוונה. אמרתי את זה כדי למשוך את תשומת הלב שלך.. רציתי שהרגשות שלי אלייך לא יראו.. אפילו לא בקצת..
שנאתי את עצמי.. פגעתי בעצמי.. פעמיים ניסיתי להתאבד.. היה לי קשה.. כל התקופה שאבא שלי עזב אותי ואת אמא שלי אמא שלי הייתה שבורה.. היא שתתה.. המון.. ואני בתור ילדה לקחתי את זה למקומות הכי רעים שאפשר.. חתכתי את עצמי ברמה לא נורמלית.. בלעתי כדורים והגעתי לבית חולים.. בנס ניצלתי. וזה קרה פעמיים.
אני גם פגעתי בעצמי.. ברמות מטורפות..
אבל התגברתי על זה.. אין לך מושג כמה אני מבין אותך..
סיימתי לאכול..
פיניתי את הכלים..
הוא סיים אחרי וניגש אליי..
השעה כבר 23:58.. (השעה שבה אני כותבת עכשיו)
אני אקפוץ שנייה להביא לך פדים..
הוא לקח את הארנק שלו ויצא מהבית..
אני פשוט בשוק.. הוא אשכרה רוצה להקים איתי משפחה.. הוא אוהב אותי.. הוא אשכרה אוהב אותי.. הוא רוצה עוד ילדים.. הוא רוצה להתחתן..
אני מרגישה כאילו ליבי עוד שנייה יוצא מהמקום וכל הכאב והלחץ שהרגשתי לפני התפוגג עם המילים שלו.. כשנתחתן..
ישבתי בספה וחיכיתי..
לפתע דפיקות..
זה הוא.. למה הוא דופק? קמתי מהספה וניגשתי לדלת..
מה אתה...?
מה את?
מה קורה פה? אתה לא אמור להיות מת?
כנראה שלא.

שכחתי כמה כתיבה עושה לי טוב.. שכחתי כמה אני אוהבת את זה..
שכחתי כמה נחת זה עושה לי..
מסקנה; אף פעם אל תוותרו על הדברים שאתם אוהבים.. אין לי זמן זה לא תירוץ. אתה תמצא זמן אם תחפש אותו.

מקווה שנהניתם⁦❤️⁩
לאביו🖤