פרק ארוך מקווה שתהנו
פרק חשוב אחריו הכל מסתבך ...
ירדתי למטה בדיוק כשנשמעו צפירות ברקע וכשנכנסתי לחניה התגלה מולי ג'יפ שחור מבריק ועליו נשען ג'ון שהיה לבוש בחולצה כחולה חלקה קצרה שהבליטה את כל השרירים שלו וגינס שחור היה לי מזל שהתלבשתי קייצי אחרת היה פדיחה
כשנכנסנו למכונית שאלתי אותו "לאן אנחנו נוסעים ?"
אבל הוא במקום לענות מתניע את המכונית ומתחיל לנסוע "לאן?" שאלתי באמצע הנסיעה
"חסרת סבלנות זאת הפתעה " הוציא את המילים הראשונות שלו
כשהגענו לאחר משהו כמו עשר דקות ראיתי שאנחנו ליד הים ולידה מסעדה כפרית קטנה מוארת
נכנסנו לאכול בתוך המסעדה כי היה קר בחוץ וגו'ן קרא למלצרית שהגיעה לאחר כמה דקות "כן , מה תרצו להזמין ?" אולי היא דיברה ברבים אבל היה ברור שהיא רואה פה רק את ג'ון לא נראה לי שהיא הסתכלה עליי פעם אחת חוץ משלוח לי מבטי שנאה
"אני רוצה סטייק מדיום עם ציפס וקולה" ג'ון אמר והרבה את השתיקה "אני רוצה המבורגר סמול וספרייט" אמרתי בקול קצת רם שתפסיק להסתכל על ג'ון ובאמת הסתכלה עליי ורשמה זאת
לא יודעת למה אך הרגשתי את עצמי בוערת מבפנים
ג'ון רק הסתכל במבט משועשע כאילו עכשיו נזכר להבין מה קורה פה
לאחר שהמלצרית הלכה ג'ון עם חיוך שעוד שניה נקרע שאל "מה זה היה?" והתאפק לא לצחוק " כלום מה זה היה " חזרתי על שאלתו
" את מקנאה ?" שאל במבט משועשע
"לא למה לי לקנא " אמרתי או יותר נכון שיקרתי ולא הבנתי למה את מקנאת ברור שהיא תסתכל על ג'ון הוא חתיך לא נורמלי ונראה בכלל סליחה מה אמרתי עכשיו ניסיתי להוציא את המחשבות האלה מהראש ללא הצלחה בזמן שג'ון היה משועשע בטלפון והמלצרית המגעילה התקרבה לשולחן להניח את הצלחות ואמרה " זה בשבילך וזה בשבילך "
התחלנו לאכול אף פעם לא התביישתי לאכול ליד אף אחד , זה לא שאלתי יותר מידי אבל כשאכלתי לא התביישתי ג'ון הסתכל במבט משועשע וטרף גם הוא את האוכל
כשסיימנו ג'ון אמר "לפחות לא צריך לחכות לך שתגמרי את האוכל" אמר במבט משועשע בזמן דברים את ידו לבקש חשבון כשהמלצרית הגיעה והניתה את הספרון הקטן בצבע השחור מיהרתי להוציא את הכסף מהכיס בעוד ג'ון כבר שם את הכרטיס אשראי בתוכו וקורא למלצרית לקרח אותו חזרה "תן לי את זה אני לא מוכנה שתשלם עליי "אמרתי
"ואני לא שואל אותך חבל" ענה
"בזמן שהמלצרית באה ולקחת אותו אמרתי לג'ון
" לפחות כך את זה לא נעים לי " אמרתי לו והושתתי לו שטר של חמישים שקל הוא לקח אותם ושם אותם חזרה בכיס שלי בעוד אנחנו יוצאים החוצה
מצאנו את עצמנו יושבים על קצה החוף ליד המים ומדברים על החיים
ג'ון אמר " מה הדבר שהכי אהבת בישראל "שאל אותי
"הכל התרבות האנשים הרגשה שכולם אחים אבל בעיקר החופים" עניתי וגו'ן אמר " את יודעת הייתי כבר יותר מחצי עולם אבל בכל המקומות שהייתי כמעט לא היו אנשים "
" איך זה יכול להיות" שאלתי
והוא ענה " טיילתי לרוב במקומות מסוכנים בהם צילמתי את רוב התמונות של החברה "
ראיתי את רובם תלויים בחברה התמונות היו כאילו הם מוציאות את התמונות לבחוץ זה היה מדהים רוגע ושלוה בעיקר מקומות יפים נהרות סוערים הרים גבוהים מאוד ועוד אבל הייתה תמונה שהכי משכה את צומת ליבי שהוסיף לשם לא מזמן אבל אני יודעת שצילם זאת מזמן היא עכשיו הוא לא נוסע כי לא יכול לעזוב את החברה לבד
"התמונה של האדם שעושה סנפלינג בהר גבוה "
"מה איתה ?" שאל
" למה רק עכשיו אתה תליטה אותה אם לא צלמת אותה עכשיו" שאלתי בחשש
" איך את יודעת שלא צילמתי אותה עכשיו " שאל
"בגלל שאתה לא יכול לנסוע , הבטחתה לאבא שלך שלא תיסע עד שהוא יחזור ותשמור על החברה "
עניתי "אם אבא שלך היה חוזר עכשיו היית רוצה לנסוע " שאלתי בחצי חשש חצי פחד
"לא בתוך " ענה "למה? , לא אמרת שאתה חיי על זה שכל הזמן היית עושה את זה "
"הייתי חיי על זה " תיקן אותי הסתכלתי עליו מבולבלת
"מה ? " שאלתי לא מבינה
" אני הייתי חיי על זה אז שפגשתי אותך עכשיו אני יודע שלא הצליח לעזוב " אמר והתקרב אליי כשהרגשתי את נשימותיו עליי פתחתי את עיניי ופגשתי עיניים הכי יפות שראיתי בחיי ואז בבת אחת הוא נישק אותי ולקח לעצמו את התואר הנשיקה הראשונה שלי באותו רגע הבנתי שאני בחיים לא ירגיש לאדם אחר מה שאני מרגישה כלפיו
לאחר דקות ספורות הוא התרחק קצת ממני ותסתכל לתוך עיני כאילו מנסה להפנט אותי איתן וזה עבד לו
" תבטיח לי שלא תיסע מה שלא יהיה לא תשאיר אותי לבד " הוא הסתכל לתוך עיני כאילו רואה בהן עולם שלם לאחר דקות ספורות שהגישו כמו נצח אמר
"אני מבטיח אני לא יעזוב אותך מה שלא יהיה וגם ככה אחרי הערב הזה אני לא יצליח"
YOU ARE READING
So Far From Love❤️
Romanceאיך הכל השתנה כל כך מהר כאילו לא היה בכלל כאילו לא ידע מי זאת כאילו לא חלקו כלום כאילו לא הכירו כאילו לא התאהבו איך תוך שבוע הכל השתנה מישראל לאמריקה ממלצרות לעובדת בחברה הכי מצליחה באמריקה ואולי גם אהבה וכל זה תוך שבוע אז למה אחרי שנה הכל עדיין קשה...
