עלילות לוקאס פאסקוורלי

פרק 3:

בבוקר, לבש לוקאס את חליפת העסקים הטובה ביותר שלו. ואחרי ארוחת  בוקר זריזה במלון, יצאו הוא וגייב ביחד לכיוון הכניסה לעיירה.
הם חיכו, וחיכו. חלפה מחצית השעה, ופיטר לא הגיע. חלפה עוד שעה, וגם אז הוא לא הגיע. "עכשיו זה הרגע לחפש את ידידנו לא ככה גייב?" גייב הנהנן ופתח את מכשיר הטלפון. הוא הסתכל בו במשך דקות ארוכות.
"מה קורה גייב?" "זה מראה לי שהוא בבית שלו" "בוא, נחכה לו שם" על פי הטלפון הם הגיעו לביתו. דפקו בדלת, שקט ודממה.
דפיקה שנייה, ואין שום רחש מהבית.
"שאפרוץ את הדלת, אדוני?" שאל גייב
"אין צורך ידידי" אמר לוקאס והצביע על לוח מקשים. "בואו נראה..." מלמל ושלף את הטלפון. הוא בדק על איזה מקשים צריך ללחוץ, ומתי. כעבור 5 דקות היו בתוך הבית. "תערוך חיפוש גייב" גייב הנהנן ועלה לקומה השלישית. כעבור 10 דקות חזר ואמר "הוא לא פה, אבל הז'קט שלבש אתמול נמצא על הכיסא בחדר שלו, לקחתי את צ'יפ המעקב משם, נראה מתי הוא חוזר" "ברגע זה" ענה לוקאס, והצביע על המסך הגדול שבו ראו את מה שמצלמות האבטחה קולטות. לןקאס סידר את החליפה שלו והלך לפתוח את הדלת. "שלום לך סניור, מוזמן להיכנס הביתה" אמר בציניות קרירה. נראה כאילו פיטר חזר רק הרגע מהים. ריחו היה ריח מלוח כשל הים, הייתה מגבת כרוכה סביב פלג גופו התחתון, והוא נעל כפכפים.
"מ-מ-מ-מה את-ת-תם עו-ו-ושים פ-פ-פ-פה?" גימגם "א-א-א-איך נכנ-נ-נ-נסתם?"
"באנו לבדוק למה את לא נמצא בכניסה לעיירה. חיכינו לך שעה וחצי ולא הגעת" "הייתי בים" הוא אמר ברעד קל. "ואשר לשאלה איך נכנסנו, תמצא מנעול אחד שיוכל לעמוד בפני גאוניותו של האדון שלי" אמר גייב בשמץ של גאווה.
"כן, אתה יודע, לא מומלץ לשים את ה4 ספרות האחרונות של מספר הטלפון שלך בתור סיסמה, זה קל מדי" הוסיף לוקאס בחיוך שלא הגיע לו לעיניים. "אני יכול לפחות להתקלח?" שאל פיטר ולוקאס וגייב פינו לא את המעבר."תודה" אמר פיטר ועלה למקלחת.
כעבור חצי שעה, ירד בחזרה. "בואו איתי" יצאנו מחוץ לעיר, והוא לקח אותנו ברכבו הפרטי אל תוך היער. הגענו לבית לבן גדול, שנמצא בתוך קרחת יער גדולה. קיר אחד של הבית כולו היה זכוכית בלבד, והבית שידר מן אווירה כזו של פתיחות.
"גייב, אתה תישאר בחוץ וחכה בסבלנות, תשמור גם שפיטר לא בורח. רק אחרי שאני שולח אישור, אתה משחרר אותו עם שאר הכסף. ברור?" גייב מהנהנן.
לוקאס מסדר שוב את חליפת העסקים שלו, עולה במדרגות, ועוד כשאגרופו מורם כדי לדפוק בדלת, הדלת נפתחת. בדלת עומד איש בעל יופי מדהים, עם חלוק רופא, שנראה יותר כמו שחקן קולנוע מאשר דוקטור. "שלום" הוא אמר בחיוך "שלום" החזיר לוקאס "מי אתה?" שאל בתימהון "אני לא ממש מניח שזה חשוב, מה שחשוב זה אתה ומשפחתך"
פתאום הגיעה גברת, עם פנים דמויי לב ושיער רך. "שלום אני אסמה, במה אוכל לעזור?" "אני ידיד, ויש לי הצעה בשבילכם" "אולי יותר טוב שתלך, אני חושב" אמר הגבר "אני לא מוותר כלכך בקלות. גם לי יש סבלנות וכוח רצון של ערפד" לוקאס אמר מדגיש את המילה האחרונה. "אני לא מבין...מה הקשר של ערפדים לשיחה שלנו?" "אני אסביר...הגעתי לפה כי אתם משפחת הערפדים הכי מתורבתת ואינטלגנטית שקיימת. עכשיו ברור?" "אני לא מבין על מה אתה מדבר..." "מר קאלן, בבקשה מספיק עם המשחקים. אני יודע מי ומה אתם, ויש לי הצעה בשבילכם"
ואז אסמה אמרה "בוא כנס" נכנסתי לבית, וראיתי שמה 5 נערים עומדים בקבוצה. "שלום" אמרתי "שלום" הם ענו במקהלה, הרמוניה נפלאה. "אני בטוח ששמעתם את כל מה שדיברתי בחוץ, עכשיו, לפני שאני אספר לכם מה ההצעה שלי, קודם כל נציג את עצמנו. אני לוקאס פאסקוורלי, הנער הכי גאון בגילי, וכשאני אומר הכי גאון, הכוונה היא שאף אחד לא עולה עלי" ערפד גבוה ושרירי יותר מגייב אמר "אני אמט" הערפדה הבלונדינית עם הגוף היפה אמרה "אני רוזלי" הערפדה עם השיער השחור הקצר אמרה "אני אליס" הערפד עם השיער הבלונדיני אמר "אני ג'ספר" הערפד עם השיער הברונזה אמר "אני אדוארד" והערפדה שהוא חיבק אמרה "אני בלה" והילדה שנראתה כבת 12 אמרה: "אני רנסמי" ולבסוף אמר הערפד שנראה כמו דוגמן "אני קארלייל ואני האב המאמץ שלהם" "עכשיו, אחרי שהכרנו כמו שצריך, רוצים לשמוע את ההצעה שלי?" לאחר כמה רגעים אמר לוקאס "הוו...אדוארד, זה לא יעבוד לך, אני יודע איך להתגבר על הכישרון שלך"

אוקי מה? איך הוא יודע להתגבר על הכישרון של אדוארד? תמשיכו לקרוא אם מעניין אתכם💖