Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

19 - למה?!

היי, סליחה שלא העליתי מלא זמן..
אז הנה עוד פרק לספר שלי ✨
תהנו תצביעו ותגיבו אני תמיד מוכנה לקבל ביקורת :)
_____________________________________________
"אחחח.." גנחתי בכאב.
דם, הרבה מהנוזל האדום והדוחה הזה המשיך לצאת מהחתך שבידי למה עשיתי את זה לעצמי? למה אני לא יכול לשלוט במעשים שלי? אני פשוט אולי יותר מידי בתוך זה. תראה איך נפלתי בשבילך קים טאהיונג. אבל אתה, אתה לא רואה כמה אני מנסה בשבילך מה אני עוד צריך לעשות כדי שתקבל אותי? מה אני צריך לעשות כדי שתתאהב בי? קודם פצעתי את עצמי רק כי היה קשה לי לראות אותך בוכה, אז למה?
"אם זה כואב לך אז אני פשוט לא אטפל בזה יותר!" פניו התרצנו ועיניו שקעו בפצע כשידו המשיכה לחטא את הפצע בעדינות. תוך כדי שאני סוקר את פניו הרציניות ועניו המרוכזות ואז את שפתיו שהביעו את מאמציו לטפל בחתכים הכואבים שבידי.

///כמה רגעים לפני כן///

"ג'אנגקוק אתה בסדר?" גימין רכן לעבר ידי המדממת. "אני ניראה לך בסדר?" אני לא בסדר, אני מטומטם בכל מובן אפשרי בכעס שלי יכולתי לסיים את עצמי כאן ועכשיו!
"יא תן לי לראות!" הובי קפץ לצידי כשהוא דוחף את גימין לעבר נאמגון היונג הוא הביט ארוכות בחתכים המדממים ואז אמר "זה לא ניראה רציני כל כך בוא פשוט נוציא את הזכוכיות ונחטא לך את זה." הוא הוציא משומקום ערכת עזרה ראשונה ונתן לטאהיונג "תעשה את זה אתה אני קצת ממהר.."
"יא היונג לאן אתה--" הוא קטע אותי, "אני הולך לדייט ואני די ממהר סו.." הוא רץ לכיוון הדלת תוך כדי שהוא שולח לנו נשיקה באוויר.
"הבן זונה הזה.." מלמלתי לעצמי כשאני עוקב אחרי צעדיו העליזים לעבר היציאה. "אז מי מוכן לטפל בגאנגקוק?"
"אני מפחד מדם וגם נאמגון היונג מאוד פוחד." ג'ין אמר בחשש לוקח אחריות עליו ועל בן זוגו. יונגי הביט בי בגועל וגימין כיסה את פניו בידיו עוד אחד שחושש מקצת דם..
"אז טאהיונג.. ניראה אותך מאוחר יותר?" יונגי טפח על שכמו של הצעיר ויצא מהחדר כשכל החבורה מאחוריו מנופפים לי לשלום. "טיפש.."
"אז.. אני מניח שאין לי ממש ברירה." הוא לחש ואז לקח בידו האחת את הערכה שהובי השאיר לפני שעזב הוא הוציא תחבושות חומר חיטוי ועוד כמה דברים ואז התקרב התיישב לידי והתחיל לחטאות את החתכים המזדיינים שבידי.
///
"יא טאהיונג אל תשכח שזה באשמתך.."
"מה?" הוא הביט בי באי הבנה. איך אני מסביר לו? איך אני אומר לו שהוא טעה ואני לא רוצה אף אחד מלבדו? אני לא בקטע של גימין ובטח לא של הובי אז למה אתה לא מבין את זה טאהיונג?! אני רוצה אותך, לגעת בך, להרגיש את החום שלך, אז למה? למה זה חייב להיות קשה כל כך? למה אני שונא את התחושה שאתה לא יכול להיות שלי ואת המחשבה שאתה בטח לא רוצה אותי..
"המשפחה שלך באה לבקר אותך?" הוא שאל פתאום, האמת שדי הופתעתי מהשאלה הפתאומית וגם שמבחינתי אין לי ממש משפחה; נטשתי את אימא שלי ואחי לטובת אבא שלי שסמכתי עליו כל כך אבל הוא רק רימא אותי הוא נתן לי הכל כסף, עבודה ובית אבל מה שבאמת הייתי צריך הוא לקח ממני - חום, משפחה ואהבה. ואכן בסופו של דבר גם הוא נטש אותי.
"לא, הם לא באו לבקר.." ניסיתי להישמע הכי פחות כאוב למרות שהכאב הציף אותי עמוק בפנים. פתאום חשתי צער כזה על מה שעשיתי בעבר וגם געגועים הביתה לאימא שלי ואחי, הרגשות צפו ועלו בי כמו גלים סוערים בים שומם עד עכשיו לא האמנתי שקיימים בי הרגשות הללו, מעולם לא חשתי חרטה על מעשים שעשיתי והאמת שהיה לי הרבה על מה להתחרט פגעתי בהרבה אנשים, מעולם לא חשתי צער על זה שאיבדתי מישהו ואיבדתי כל כך הרבה..
"ג'אנגקוק? אתה.." קולו העמוק של טאה העיר אותי מחשבותיי לפתע, ואז התחלתי להרגיש משהו חם יורד מעיניי אני חושב שזה דמעות כן טיפות חמות כאלו שיורדות לאט מהעיניים שלי. הכאב שלי הפחדים שלי הכל חוזר אליי אולי אני לא כזה נורא אחרי הכל, אולי זה לא באשמתי שהפכתי להיות כזה, אולי אני לא יכול להסביר לך מה אני חש כלפיך אבל טאה תסתכל עליי אני בוכה בגללך.

ה

יד שלי לא כאבה יותר הוא טיפל בה היטב אני מניח החתכים לא שרפו יותר אבל עמוק בתוכי משהו שרף יותר מסתם חתך קטן הלב שלי שעד לפני כמה זמן לא הרגשתי אותו בכלל כאב לי הרבה יותר וטאהיונג הוא התרופה היחידה אבל הוא לא יודע כמה אני זקוק לו כרגע. אז למה הוא לא זה שמנגב לי את הדמעות? למה אני בוכה בגללו בכלל? למה הוא לא מחבק אותי כשאני זקוק למגע שלו עכשיו? הוא עדיין פוחד ממני? או שזה כי הוא שונא אותי עכשיו?
"טאהיונג אני לגמרי בסדר.. אתה.. יכול ללכת." שיקרתי. הוא הביט בי אני מניח שהוא התלבט בינו לבין עצמו כשאמרתי שהוא יכול ללכת לא ציפיתי שהוא באמת יעזוב אותי אבל הוא הקשיב לשקר שלי והתחיל להתקדם לכוון הדלת צעד אחר צעד ועם כל צעד שלו הרגשתי איך הבדידות שלי חוזרת אליי בצעדים גדולים אפילו יותר.
"יודע מה?" הוא הסתובב פתאום מחויך. יכולתי לומר שזה היה חיוך די מזויף אבל למרות זאת מצאתי את עצמי משומקום מחזיר לו חיוך.
"אני לא רוצה לחזור הביתה היום." עיני נפערו בהפתעה באמת שלא ציפיתי לזה ובכלל הוא.. מתכוון לזה?

/בינתיים לא הרחק משם/

"אדוני יש לי מידע חשוב עבורך," המבוגר יותר הורה לו להמשיך לדבר, "אני חושב שג'און קשור לעניין הזה.." הוא כבר ידע במה מדובר כבר הרבה מאוד זמן שהם דנים בנושא.
"אוקי אז תדאג להביא אותו לפה," האדם המבוגר הטעין את הנשק, "אם תצטרכו תשתמש בזה, אני סומך עליכם שאתם יודעים מה אתם עושים." הוא הושיט את הנשק לידיו של הגבוה מייחל למען הצלחת תוכניותיו הזדוניות.
"אני אדאג שהוא יהיה כאן כבר מחר בוס!" הגבוה השתחווה בפניו כשהוא מסמן לחברו לעשות כמותו. "אבל אדוני ג'און הוא לא ה.." לחבר שלו היו דברים אחרים להתעסק בהם ככל הנראה והבוס לא בדיוק אהב את זה..
"יא שלא תעז להזכיר את זה! אתה שומע אותי?!"
לא תוכל להסתיר את זה לנצח.." הבוס ברוב כעס לקח את האקדח מידיו של הבחור וכוון לראשו של העובד המציק.
"אני אתפוס את ג'און ג'אנגקוק בכל מחיר, גם אם אצטרך להרוג אותך!"

_________________________

אומג איזה פחדדד!!! 😱
20 הצבעות ואני ממשיכה ✨