אני לא יודע למה בחרתי להישאר כאן, אני באמת לא מבין את עצמי, היו לי הרבה דברים לעשות אבל בחרתי להשאר איתו, אני נחמד מידי. "ג'אנגקוק אתה ער?" התקרבתי אל המיטה, "אתה ישן אה?" התיישבתי מביט בו בעצב,
הוא היה ממש חמוד כשישן, עיניו העצומות, נשימותיו הכבדות. היה ניראה שמשהו מציק לו, כאב לו, הוא סובל והכל בגללי.
"אני מצטער.." לחשתי, הוא לא היה אמור לעבור את זה, הוא לא היה אמור להיפצע במקומי.
למה הוא עשה את זה? הוא באמת נחמד או שהוא סתם עוד אחד?
מחשבות עברו בראשי, אני מנסה להירגע ואז נירדמתי.נקודת מבט ג'אנגקוק
התעוררתי שוב לחדר המואר והקטן, הכאבים עדיין לא פסקו, אני עדיין באותו המצב..
הבטתי סביבי מוצא את טאהיונג ישן לרגליי, נשימותיו עולות ויורדות, מפיחות בי חיים.
"יא, נחמד לך לישון עליי?" אמרתי בחיוך ממזרי, פניו הסמוקות רק האדימו מרגע לרגע. "א-אני מ-מצטער!" הוא קם במהירות והתיישב בחזרה בכיסא שלו.
"זה בסדר, רק לפעם הבאה תדע שאתה גם יכול להניח את הראש על הכרית.." אמרתי בקריצה, המראה הביישן שלו רק גירה אותי יותר.
"אתה בסדר עכשיו?" מבטו החמים הופיע שוב. "איך הבטן שלך?" בלעתי את רוקי, נעשיתי נבוך מעט. למה הוא מתעניין בי בכלל?!
"ל-למה שזה י-יעניין אותך?" מצאתי את עצמי מגמגם שוב, אני מתנהג כמו בחורה לידו. "אני זה שהייתי אמור להיפצע שכחת?" לפחות הוא זוכר את זה. "אוקיי, זה בסדר, אני בסדר.." ניסיתי לחייך מרגיש איך החתכים שבפניי מדממים שוב.
YOU ARE READING
Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]
Romans#86 love הוא חשב שהוא היחיד בעולם, זה שקובע לאלו שסביבו ובכללי לכולם את החוקים. הוא לא האמין באהבה עד שהיא ניכנסה לחייו.. זה סיפורו של ג'און ג'אנגקוק (22) או קוקי כמו שכינו אותו מקורביו. בקצה השני של העיר סיאול- עיר הבירה של קוריאה הדרומית, גרו שני...