Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

ההופעה - פרק 4

שמתי לב שלא ממש עפתם על ההופקוק ולכן מעתה והלאה אשתדל להתייחס לשיפ העיקרי - #ויקוק
*
נק' מבט טאהיונג
(אני יודעת שבפרק קודם עצרתי בקטע לא קשור בסוף..😏)
סיימנו להתאמן, זה היה אחד האימונים של חיינו. היינו רגע לפני הוצאת אלבום הבכורה שלנו וכבר היינו להקה די מוכרת. אני מניח שלא היה מישהו בסיאול שלא ידע עלינו.

יצאנו מהסטודיו הממוזג שלנו למחוץ למבנה, מחכים לנאמג'ון שיבוא לאסוף אותנו.
היינו מספיק מבוגרים בכדי להוציא רשיון, אבל לא עשינו זאת. אלוהים יודע למה..
היינו מיוזעים ומסופקים. זו לא החזרה האחרונה שלנו, אבל התקדמנו טוב.
"הינה הוא!" ג'ימין צעק לעבר המכונית השחורה שניראתה באופק, תוך כדי שהוא משלב תנועות ידיים חפוזות.
הרכב עבר לידינו ואפילו לא טרח לעצור.
"זה לא נאמי.." מלמלתי לעצמי.
על המכונית מאחור היה שלט ששם כתוב "מר ג'און" אני מניח שאני היחיד שהבחנתי בזה.
ו..
למה זה מזכיר לי מישהו?
*
נאמג'ון הגיע לאחר דקות ספורות מתנשם ומתנשף, ניראה שהיה לחוץ לבוא הנה בזמן.
"אני מצטער שאיחרתי לכם.." הוא לקח את התיקים מידינו ושם אותם בפגז'.
"זה בסדר!" ג'ימין ואני אמרנו במקהלה תוך כדי שאנחנו ניכנסים לרכב. "צ'יפס!" שוב צעקנו יחד.

"מה אני עושה פה?!" יונגי מלמל לעצמו שולח אלינו מבטים קרים.

"היי קידס!" ג'ין קיבל את פנינו בתוך המכונית. "היי ג'ין היונג." אמרנו לבוגר מתיישבים במקומות. נאמג'ון החל בנסיעה תוך כדי ששאל אותנו על האימון.
_
"אז רגע את מי כל אחד מיכם מביא לארוחה מחר?" שכחתי לגמרי מהארוחה. וגם לא היה לי את מי להזמין.
"אני אזמין את ליסה!" יונגי אמר בביטחון, מחכה לתגובו של ג'ימין ששיחק בפלאפון. "אני אזמין את ג'קסון!" ג'ימין החזיר לו באותו הטון ועם מבט של 'מה תגיד עכשיו יונגי?'
"ומה איתך טאהיונג?" נאמי פנה אליי לבסוף.
"אני?" קלטתי שכולם מביטים בי. "אין לי אף אחד להזמין!" כולם צחקו חוץ ממני. באמת שלא היה לי מישהו אידיאלי..