"שרלוק?" אמר ג'ון בעודו עולה במדרגות, מנפנף לגברת הדסון לשלום.
שרלוק רכן מעל מספר מבחנות מלאות בנוזלים בצבעים ובמרקמים שונים, מנסה לא לשפוך את הנוזלים ולשמור על ריכוז מקסימלי.
"שרלוק, קראת את המברק מלסטרד?" אמר ג'ון כשנכנס לסלון של דירתם המשותפת, בזמן שהבחין בחבילת סיגריות זרוקה על הרצפה, רובה מפורק מונח על השולחן ואת מחשבו, למרבה הפליאה- פתוח.
שרלוק עזב את המבחנה שבידו, שם אותה על השולחן והניח לנוזל שבתוכה לצאת, "מתי אתה נפגש עם מייקרופט?" אמר, מרים את חפיסת הסיגריות ומבין שהיא ריקה "ראית את מדבקות הניקוטין שלי?" אמר והחל מפשפש במגירות המטבח, מחכה לתשובתו של ג'ון.
"מייקרופט? איך אתה-" אמר ג'ון, מבין ששרלוק פרץ למחשבו בפעם השמינית השבוע ונוהם בעצבנות אל עבר המחשב.
"875328 זה ברור מדי, תנסה משהו יותר מסובך פעם הבאה" אמר שרלוק, וחייך חיוך קטן כשראה את מדבקות הניקוטין מבצבצות מתחת לצנצנת העיניים שהונחה במקפיא.
בין רגע שלף שרלוק את מדבקות הניקוטין ממקום הימצאן ונחת על הספה האפורה בקול 'בום' גדול ורועש.
"שרלוק!" אמר ג'ון באכזבה והניף ביד ימינו אל עבר שרלוק, הוא אף פעם לא הבין למה הוא עושה את זה לעצמו, הרי שרלוק תמיד התרברב בעובדה שיוכל להפסיק ברגע שירצה- וג'ון האמין לו, אך בכל זאת המשיך לתהות כל פעם מחדש למה הוא לא מפסיק, וגם... איך הוא לעזאזל מצליח לפצח את הקוד למחשב כל פעם מחדש?!
"ג'ון, מרי התקשרה" אמרה גברת הדסון מופתעת למראו של שרלוק שכוב על הספה עם ארבע מדבקות ניקוטין על אמתו השמאלית.
ג'ון שאף אוויר וירד בעקבות גברת הדסון במדרגות, "הוא מחכה לי מחוץ למבנה?" אמר, מפשפש בתיקו מחפש אחר משהו.
" כן, הוא ומרי" אמרה גברת הדסון, לובשת את העליונית הדקיקה שלה מעל לחולצתה האפורה, מצפה מג'ון למצוא סוף כל סוף את מה שחיפש.
"הינה זה" אמר ג'ון, שולף אקדח ויוצא מהדירה, גברת הדסון בעקבותיו, טורקת את הדלת ואומרת לג'ון: "הוא בטוח לא ישים לב?"
"הכל יהיה בסדר גברת הדסון, הירגעי, נוציא את בעלך ללא כל הפרעתו" הנהן ג'ון והמשיך ללכת.
